למה דתיים מרגישים שהם תמיד חייבים לדחוף ולכפות את האמונות שלהם על אנשים שלא מאמינים?

היי, אני דתייה ואני ממש לא דוחפת את הדעות שלי...
לא כולם ככה ולא הרוב המאוד גדול שאני מכירה
יש לך את האמונות שלך וזה בסדר גמור בן אדם לא יכול לשפוט בן אדם אחר

מחזקתת את אנונימית

מי שלא מכבד את בוראו ומתנהג בכפיות טובה ולא מתייחס אליו ומתנהג כאילו הוא לא קיים, אין שום סיבה שיכבדו אותו: מידה שנגד מידה, הוא הביא את זה על עצמו.

מאיפה מגיע הדחף? כי מן הסתם שכואב שככה מתייחסים לה' יתברך כי רואים בזזה חוסר צדק כי לא מגיע לה' יתברך שככה יכפרו בו לאור העובדה שהוא עשה, עושה ויעשה בשבילנו הכל. הכאב הזה בא מאהבת ה' יתברך שזה לשנוא את מה שנוגד את רצונו.

^ ברור שזה כואב שיש אנשים שהם לא מאמינים
אבל כמו שאני לא רוצה שמישהו יצא כנגדי בגלל שאני מאמינה ככה אני לא אעשה לאחרים
יש מספיק אנטישמים ושונאים מסביב שאנחנו לא צריכים את זה גם בתוכנו

^^ אז מבחינתך אמונתך ואי אמונתו ליגיטימיים באותה מידה, ולכן את דוגלת ביחס שווה?

^ מבחינתי רק הקב"ה יכול לבחון לבבות לא אני.
אני מאמינה בקירוב ולא בריחוק, איזו תועלת תבוא לי ולו אם אני אצא כנגד הדעה שלו חוץ מזה שהוא יפתח אנטי לדת?
בסופו של דבר כולם חוזרים לשורשים הנשמתיים שלהם, מה שקרה ב 7.10 ממש המחיש לי את זה.
הרבה מאוד אנשים שהיו בסכנת מוות ולא היו קרובים כל כך דת, ברגעים האלו התפפלו ואמרו שמע ישראל.
אני ארצה לקרב אנשים ולא להרחיק אותם.