יש לי הרבה מחשבות אובדניות ורחמים כלפי עצמי

פסיכולוג?

אוי לא חיימשלי תתעסק בלהשיג את עצמך

מובן. הרבה אנשים ובעיקר נוער מרגישים כך. גם אני אז הרגשתי כך. אבל יפה אחת זה לא הפיתרון. אני אישית הייתי הולכת שנתיים לפסיכולוגית מדיהימה. שממש עזרה לי להצליח לנתח את עצמי ולהבין הכל.
אני אישית מתאמנת והחדר כושר עזר לי מאד. אבל כל אחד ומה שעוזר לו.

בכללי אני ממליצה לך לכתוב את הרגשות שלך אם לא רוצה איש מקצוע בחייך.
אני כותבת את מה שקורה לי ולפעמים לעשות עצור לחיים ולכתוב את מה שקרה לנו נותן לנו נקודת מבט בוגרת ואחראית יותר.

תתחילי בלאהוב את עצמך ולתת לעצמך את החיים הכי יפים שיש.

היי יפה שלי
ממליצה לך לפנות לאחד ההורים ולספר להם את זה
אני מכירה את ההרגשה הזו , וחוויתי אותה חלק גדול מחיי, וטופלתי אצל פסיכולוגית שמאוד עזרה לי
זה ניתן לשיפור, את לא תרגישי ככה לנצח.
ממליצה לך להתחיל לעשות דברים שאולי יעשו לך טוב, כגון ספורט, לעסוק באחד התחביבים שלך או משהו בסגנון.
הפיתרון האחרון הוא לעזוב את הכל , אחרי שעושים את זה אין לך אופציה לשפר את החיים שלך, הם פשוט נעצרים ואז שום דבר לא ניתן לשינוי.
עכשיו כשאת עוד חיה יש לך ככ הרבה אפשרויות לשנות ולשפר.
אני לפני שנתיים לא האמנתי שאני אשאר בחיים, היה לי ככ רע והרגשתי שהעולם הזה גדול עליי.
היום אני בטוב, מרגישה שהחיים ניתנו לי במתנה ושום דבר לא אבוד . אני כמה בבוקר ואני לא בוכה על מר גורלי אלא אומרת תודה.
את תצליחי להגיע לזה גם מבטיחה לך

ממליצה לך לקרוא את הספר הסוד

שואל השאלה:
sixstanslgs vin
בית ספר
אני בת 16

שואל השאלה:
exhausted from life
אמא שלי אומרת שזה יהיה יותר טוב כי בתכלס הכרתי יותר בנות מהגיתה ונהייתי פתוחה אבל זה שוב קורה ואמא שלי אומרת שאני צריכה להשתלב
לא עובד לי בשיט
היא לא מוכנה לפסיכולוג

זה לא קשור להשתלבות
דכאון ומחשבות אובדניות אלו דברים שגורמים סביבתיים לא מאוד יעזרו לך.
אם היא לא מסכימה פסיכולוגית תפני ליועצת בבית ספר ואולי היא תתן לך פיתרון.
תשתפי אותה במה שאת עוברת.

היי יקרה,
כל כך מעט מילים שאומרות כל כך הרבה... יכול לתאר לעצמי כמה מורכב למצוא את המילים שיתארו את הסערה המתחוללת בפנים...
שומע את הכאב דרך המילים שלך, כמעט ניתן להרגיש אותו מבעד למסך... יכול רק לתאר כמה מורכב ומתיש לסבול את כל המשקל שהחיים האלה מעמיסים עלייך, שנראה אולי כאילו לאיפה שאת לא הולכת יש רק כאב ורק תסכול ורק חוסר הצלחה...
אולי חודרת המחשבה שזה לא ישתנה ואולי זה תמיד יהיה ככה, רק קשיים ורק סבל וכמה המחשבות האלה יכולות לייאש ולהתיש...
יקרה, יש אולי מישהו קרוב שאת סומכת עליו ותוכלי לספר לו מה עובר עליך? להקל קצת מהסבל שעלייך?
אל תישארי עם זה לבד...