איך מוצאים חברים אמיתיים בבית ספר שלא ינצלו אותך?

שאלת חיי באמת... אני מרגיש כל הזמן לבד

שואל השאלה:
זה בכלל קיים הז'אנר הזה של חברים?
בא לי חברי נפש בא לי חברים שארגיש איתם בנוח
בא לי חברים שארגיש שהם אחים שלי ואוכל לומר להם כל דבר בלי שישפטו אותי
שכל ריב נתגבר ונשתפר
בא לי חברים שלא יתנו לי להרגיש מכוערת ויצחקו איתי ושנקרא אחד לשני בשמות חיבה

אני בת 23 - ואני רוצה להגיד לך שהדבר הזה כמעט ולא קיים.
קשה ממש למצוא אנשים שאשכרה אכפת להם ממך ורוצים לנהל חברות שהיא טהורה ונטולת אינטרסים.

אני לא אומרת שזה לא קיים לחלוטין - ברור שכן, פשוט הרוב המוחלט דואג לתחת של עצמו.

אני הפסקתי להתפשר באנשים שלא עושים לי טוב ומזלזלים בי, אני בוחרת את החברים שלי בקפידה, גם אם זה אומר שאשאר לבד למשך תקופה.

אל תוותרי, כשאת מזדהה אנשים טובים שמתעניינים בך ושואלים לשלומך > תדעי שאלה אנשים שסביר להניח שווים אותך.

קודם כל צריך להבין שזה לא שני סוגי אנשים.
יש לבן אדם את החברים הקרובים שלו שהוא מחובר אליהם מאוד, ויש לו את החברים שהוא נהנה לצאת איתם וכיף לו איתם, זה כביכול אינטרס אבל זה הדדי אם גם לך כיף איתו.
בשביל להתחבר לבן אדם מעבר ליציאות וסתלבט אז מדברים יותר, מראים עניין, מפרגנים, דואגים וכו' וכו' עד שנהיים קרובים וזה תהליך שלוקח זמן.
אותו בן אדם שרואה אותך בהתחלה סתם בתור אחת שסבבה להסתובב איתה, עם הזמן יכול להפוך לבן אדם הכי קרוב אלייך.
אנשים היום כבר נפגעו ונבגדו והם לא מכניסים אנשים למעגל הקרוב שלהם בקלות,
יש מן הסתם גם סתם זבלים נצלנים, פשוט ברגע שנופל לך האסימון תחתכי מאותו אחד בלי להתבייש.
אני זוכר אנשים שבהתחלה הרגשתי עליהם שהם סנובים וכשהם נפתחו הכרתי אנשים זהב.
בתכל'ס מה עושים? זורמים עם החיים, מתנהגים חברותי, עוזרים כשצריך מנפנפים אנשים קקה ובסוף מוצאים את הפינה הנכונה עם האנשים הנכונים.