לשתף חברים קרובים ברגשות או לא?קשור לאובדן בן משפחה קרוב אז אשמח שתכנסו

סבא שלי נפטר לפני כמעט חודשיים(בעוד שבועיים בערך יעברו חודשיים מאז הפטירה)בנוסף יש לי הפרעות אכילה שחזרו אליי אחרי שנתיים של מאבק במחשבות שלי ובהתנהגות שלי לגבי ההפרעות האלה,זה חזר כמעט חודש לפני שסבא שלי נפטר ועם הפטירה שלו זה ממש החמיר אני באמת מגיעה לימים שלמים שאני פשוט אוכלת 400 קלוריות ביום אחד ואז קמה עם בחילות מטורפות וכאבי ראש מזעזעים יום אחרי זה,אני דיי בטוחה שזה עדיין מהתחושת הלם הזאת וההבנה שאין לי מה לעשות בנוגע לזה ושאני צריכה להמשיך לחיות ולתפקד,אין דרך אחרת,אבל קשה לי בטירוף,הסביבה הקרובה שלי יודעת שסבא שלי נפטר אבל מאז שזה קרה לא סיפרתי על ההתמודדות שלי עם האבל ביחד עם ההפרעות..אני כבר ימים פשוט משתנקת בלילות מהבכי והעיניים כלכך שורפות,רק בזמן האחרון התחלתי לעכל את מותו,עד עכשיו הייתי בסוג של הלם ושוק כזה של היי זה לא הגיוני הוא היה חי לפני רגע,איך זה יכול להיות?אבל פתאום אני מתחילה להבין שמה שהיה,לא יחזור יותר וזה כואב לי בלב,אין לי את מי לשתף כי סגורה כבר חצי שנה עם חברות שלי וחברים שלי,אני לא מספרת שום דבר על הרגש שלי אבל אני מרגישה שאני צריכה,אחרת אני באמת אאבד את זה,לשתף?לא לשתף?