אתם חושבים שמי שלא מאמין הוא בעצם לא מאמין

כן ולדעתי גם מי שמאמין הוא בעצם מאמין

לא אני חושבת שמי שלא מאמין פשוט לא מאמין
אם הוא לא מאמין הוא לא חושב שיש דבר כזה לחטוא על פי ההלכה

לא יודע אם כולם אבל אני כן נתקלתי בהרבה אנשים בחיים שלי שעמוק בפנים יש להם זיק של אמונה, אפשר לשמוע את זה בדיבור שלהם ולראות במעשים שלהם, אבל הם מכחישים כל קשר לזה ולא שומרים מצוות מתוך מניע של התנערות ממחויבות.

לא בהכרח, מן הסתם זה יכול להיות יותר נוח אבל יש כאלה שמפחיד אותם המחשבה או נראה להם לא הגיוני

אני לא מאמינה כי אני לא מאמינה
אם הייתי רוצה לחטוא, הייתי צריכה להאמין שיש למי או על מה לחטוא.. אבל אני לא מאמינה

כן, כמו שכתבו הרב אלחנן בונים וסרמן הי"ד והרב אליהו דסלר זצ"ל ועוד גדול ישראל.

הוא לא מאמין כי הנשמה שלו עוד לא מצאה את הייעוד שלה בגילגול הזה. ולכן הוא חוטא

לא

לא אני לא מאמין כי אין לי ראיות ובגלל שאני בודק את האמונה שלי אז למה ואיך אני יאמין במשהוא אם 0 ראיות?(נגיד מאמין שלא עושה כי קשה זה נכון מה שרשמת אבל אני לא מאמין זה שונה

לא.
אני פשוט לא משוכנע שחייזר קוסמי בלתי נראה קיים.

זה מה שדתיים יספרו לעצמם לדוגמה כדי להרגיש יותר טוב

לא. אתאיסטים הגיעו למסקנה שאין אלוהים לאחר תהליך ארוך של חקר, לא בשביל להכניס למאמינים אצבע בעין.

אני לא מאמין כי אני לא כזה מאמין, תאמת שאני קצת מאמין אבל אני לא מסכים מאה אחוז עם כל המצוות המצפון שלי לא פועל לפי זה בכלל, זה לא חלק ממש מהחיים שלי, אני כן מאמין שאולי יש ישות עליונה אני לא יודע אם זה אותה אחת שדיברה עם משה שמוזכרת במקרא, אבל אני אפשר להגיד אגנוסט/ מסורתי, היה לי תקופה שהייתי דתי לאומי בערך מ12-15 כי בכל זאת זה הסביבה שלי