כתבתי שיר קצר על מצב של גברים רגישים, אם בא לכם תנו חוות דעת

יושב לי בבית עם פנים אדומות
יוצאות הדמעות, מתפרצות לא שקטות
מביט במראה בעודי עוד דומע
מתבייש בעצמי למה נהפכתי בין רגע

גברים לא בוכים, כך אמר לי אבי
"אם תרגיש את הצורך תהיה דו קוטבי
אם ברגע אחד של יגון ושל צער
תחיה בריגוש ושמחה כמו של נער"

בסערת רגשות אני כך מרגיש
האם בכי שייך לאישה או לאיש
הרי בכל פעם שגבר יראה ת'דמעה
כולם יצחקו ויגידו "אתה נקבה"

בסופו של דבר זה לא משנה
הכל בכל רגע הולך משתנה
מחר אשמח ואחגוג את החג
ומחרתיים אבכה ואקפוץ מהגג