כתבתי קטע (שוב בפעם ה100) תנו חוות דעת :)

אני מעשנת
ואז מתלוננת
שאני לא נרדמת
ואיך אפשר להירדם כשהדבר האחרון שאני זוכרת
זה את הפרצוף שלך
ולא בקטע טוב
הזיכרון של האצבעות שלך על הגוף שלי גורמות לריאות שלי לכאוב
אתה יותר גרוע מכל שאחטה
יותר גרוע מכל אגרוף לבטן
השארת בלב שלי חתיכה של כתם
אני לא יכולה לנקות, אפילו לא לנסות
מותק השנים הפכו אותי למפגרת עם תעודות
מנסה להילחם בשד שבפנים
אני על הפנים
מנסה להפנים
זה כמו לשחק אחד על אחד נגד עצמי
אין מפסידים ואין מנצחים
מגיל קטן למדתי שבמקרה כזה פשוט שותים
משכיחים את הציפיות
שסוחפות איתן את החלומות
ילדה קטנה שכחה כבר מה זה לאהוב
מכירה מגע לא נעים מקרוב
אמרו לי שדרך עיניים אדומות הכל ורוד
בסוף כל צבע פאקינג מתקלף
וזה שורף
כשהמצית שלך שרפה לי בתוך הלב
מרגישה ת'גוף שלי מתנתק ומסתכלת מהצד
והסתכלת לי בעיניים ורציתי לשבור לך ת'לסת שתרגיש כמה לי פאקינג כאב
אבל תמיד אשאר אותה ילדה משותקת
לא מדברת
מבוהלת
סגורה ומאופקת
הזמן עצר מלכת
מסתכלת לתקרה ומרגישה מסוחררת
לא סטלה של סמים, סתם של חוסר אונים
כבר ידוע שטראומה היא הסם הכי מדהים