אח שלי חלל (אשמח אם תקראו לזכרו)

לא האמנתי שיגיע היום שבו שלושה חיילים ידפקו לי שלוש דפיקות על הדלת כדי לספר לי שאח שלי חלל. אח שלי, שהיה הכי חזק מכולם. אח שלי,שאף אחד אף פעם לא ניצח אותו בשום משחק. אח שלי היה גדול ממני ב4 שנים. היינו עושים הכל ביחד. משחקים,צוחקים,רבים,בוכים. הכל. אח שלי נפל בקרבות ב7.10 כאשר נלחם בכפר עזה. כל פעם שאח שלי היה נכנס לחדר, פתאום כל החדר היה מתמלא אור. הוא תמיד היה שמח גם ברגעים הכי קשים. זה היום זיכרון הראשון שלצערי אני מבינה את כל המשפחות השכולות. בצפירה נזכרתי בחיוך שלו,שאני אף פעם לא אראה יותר. אני מתגעגעת אליו ובו זמנית כועסת כי הוא הבטיח לי שהוא יחזור, אבל אני יודעת שבמותו הוא צווה לי את החיים.