שאלה פילוסופית - להיות נאהב אבל לא לאהוב אף אחד או לאהוב ולא להיות נאהב?

חדמש להיות נאהב ולא לאהוב, לאהוב מזמין אנשים לפגוע בך ובניגוד לא לאהוב פוטר ממך את האופציה לחוות את התחושה הזאת

לא לאהוב אף אחד ולהיות נאהב.
אני כרגע בקטע של להיות מאוהבת אבל הצד השני לא מאוהב בי, וזה הדבר הכי קשה וחרא

לאהוב ולא להיות נאהבת. אם אני רק אהיה נאהבת ולא אדע איך זה מרגיש לאהוב, אני גם לא אוכל להכיל את האהבה שאני מקבלת ולא ארגיש ראוייה לאהבה הזאת, רק ארגיש תחושת אשמה ואהיה עסוקה בלרצות את הצד השני. אם אני אוהב בלי להיות נאהבת זה יהיה קשה אבל לפחות אוכל להתמלא מתחושת האהבה ואוכל גם לתת אהבה לעצמי

להיות נאהבת ולא לאהוב

נאהב ולא לאהוב אף אחד
אני אגואיסטית מה לעשות

זו שאלה מעניינת, מצד אחד אם אני בוחרת בך רגיש נאהבת ולא לאהוב זה חוסך ממני את האופציה להרגיש אהבה, שזה גם מבאס. אבל פה אני לפחות לא נפגעת, אז כמובן שכל אדם ששם את עצמו בראש סדר העדיפויות שלו - מן הסתם שיבחר ב"נאהב ולא אוהב" כי מוטב שאחרים יפגעו ואתה לא

ואם אני בוחרת בלהיות אוהבת ולא להיות נאהבת (שזו תחושה שמי כמוני הכירה במהלך החיים שלה, יודעת כמה זה קשוח) זה פשוט לפגוע בעצמי, אז למה לי? מעדיפה שאחרים יאהבו אותי ולא אוהב אותם מאשר שאני אוהב ואף אחד לא יאהב אותי, זה דיי בחירה נורמטיבית לגמרי

להיות נאהב ולא לאהוב חחיווהכי טוב