אמא שלי נפטרה לפני שבועיים מסרטן, כל כך קשה לי בלעדייה, היא חסרה לי!:’ ( אני רק בת 15.. מה לעשות?

משתתפת בצערך \= הצלקת עוד טרייה ועוד בגילך.
אם את רוצה לגרום לצער לעבור, לכי לחברות ותצאי איתן, שחקי במחשב..
לפי דעתי את יכולה גם לתת לדמעות לצאת החוצה זה יקל עליך. ):

תנסי לעשות דברים של שגרה, זה יאפס אותך, יגרום לך פחות להפגע...
אם את רוצה לדבר את יכולה לדבר על זה איתי בפרטי מאמי

בנוסף לנאמר למעלה.
יקירה אני כ"כ מבינה אותך, זה באמת הכי קשה ועצוב אבל יקירה לא הכל אבוד, תראי מתוקה, בחיים הכל עובר, השנים חולפות מהר, כולנו בסופו של דבר נגיע לאיפה שאמך היקרה הלכה, כל אחד בזמנו שלו, בינתיים חייבים להמשיך לחיות ולהמשיך להתמודד, להסתכל על החיים בצורה חיובית, אמך תמיד איתך ותמיד תהיה, להיכן שתלכי ולהיכן שלא תלכי היא נמצאת איתך, מסתכלת עליך, שומרת עליך, אוהבת אותך תמיד, היא נמצאת למעלה בשמיים במקום שכולו טוב ורגוע, ובורא עולם והיא יחדיו איתך תמיד, אל תדאגי חמודה, אמך לא תרצה לראות אותך עצובה, היא רוצה שתחיי בלי דאגות ובלי עצב, זה רצונה העיקרי, שתהיי מאושרת, שתשמחי, שתחיי, עם כל הקושי והכאב היא רוצה שתחייכי, והיא רוצה שתדעי שאת איתה והיא איתך בכל מקרה ובכל מצב.

יום נפלא ומאחלת לך את הכי טוב שבעולם, אמך תמיד איתך.

היי. עם כל הצער והכאב את חייבת להתעלות ולא להימשך אחרי הצער. אני יודעת שמאוד קשה בלי אמא בפרט לבת. אבל אם תמשכי אחרי הצער והכאב רק יכול לצער ולהזיק לך. הייתי מציעה לך לקרוא קצת תהלים לעילוי נשמתה ככה זה יקל עליך, ותרגישי קשר אליה, שלא תדעי צער לעולם. חג שמח לך.

נכון מאמי היא חסרה לך היא חסרה למשפחה אני מרכין ראש איתך ושותק מול הכוח הרע הזה שנקרא מוות.

רציתי רק לומר לך דבר אחד אותו אמר מישהו חכם מן הסופרים הידועים בדרום אמריקה: "כל מי שדמותו משתקפת בבניו", כך הוא אמר, "אינו מת אלא למחצה". אז מותק אימא שלך לא מתה לגמרי יש לה אותך את שגרירה שלה ולכן את מייצגת לנו את מה שהיא הטביעה בך במשך שנים מתוך אהבה אימהית שאין יותר רגשות טהורים ממנה בעולם שלנו.

ממליץ לך בחום להקיש בגוגל: אבי לניר הקרב האחרון סרט שלא יותיר אותך אדישה ואפילו יתן לך כוח להמשיך הלאה אל תשכחי מותק לקרוא את התגובות המטובקים שם.

*שכחתי להוסיף יקירה שאמך לא באמת נפטרה, היא חיה, נשמתה חיה, והיא תמיד איתך ותמיד תהיה.

חג שמח לכולם.

חמודה זה מאוד קשה לאבד הורים אני גם איבדתי אבא לפני כשלוש שנים ( למרות שאני לא בגילך זה קשה לי ) ועד היום הוא איתי בכל מקום תמיד יש לו מקום בליבי
תמשיכי לחיות כמו שתמיד היית עושה
זה יעבור, את מדברת על זה עכשיו והצלקת עדיין טרייה
זה מאוד כואב, אני מציע לך להמשיך בדרכך להיות מוקפת בכמה שיותר חברות וחברים
רק זה יעזור לך לאגור כוחות ולהמשיך הלאה
אלה הם חיינו אנחנו לא יכולים לעצור אותם אבל כן יכולים לגרום להם
להיות מאושרים למרות כל הקשיים בדרך


מקווה שעזרתי

משתתפת בצערך, תנסי לא להיות לבד תהיי בקירבת בני משפחה וחברים קרובים שיעודדו אותך. אין מה לעשות אי אפשר להעביר את העצב, אבל לאט לאט אם הזמן הכאב יירד. שאלות ובקשות תכתבי לי בפרטי ואשמח לענות ולייעץ.
ביי:)

תשלחי לי את האימייל שלך בפרטי יש לי חומר לשלוח לך מבטיח לך שתמצאי בו עניין רב ואפילו מקור נחמה לא אכזב.

משתתף בצערך גם אני עברתי טרגדיה של אובדן מכר השנה הזאת וכשביקשו ממני להספיד לא הצלחתי לדבר רק בכיתי כי אין ניחומים למוות ואין מילים שיוכלו לרכך את תחושת הכאב כל מה שמספידים זה רק לקרובים הרחוקים אבל עם המעגל הקרוב למנוח ניתן רק לשתוק את שתיקת האוהבים מול פניו של הגורל המתעתע.

מי ייתן ויקויים בנו ובך הציטוט הדרמטי שאמר האלוף שמואל גורודיש ז"ל בסוף מלחמת ששת הימים: "אל מול המוות היישרנו מבטינו, והמוות- השפיל מבטו".

מי יתן וכל שנבקש = לו יהי!

מוות זה דבר מאוד עצוב, במיוחד כאשר מדובר על אדם שכל כך קרוב לליבך. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאדם הזה, אמא שלך כבר איננה. לכן, אני מציע לך משהו, תנסי אותו, ואולי זה ישפר את מצב רוחך.
ההצעה שלי היא להנציח את זיכרה של אימך.
תעשי משהו מיוחד שיהיה מוגדש אך ורק לה.
למשל ציור מיוחד, פסל מיוחד, תמציאי מאכל שאמא שלך היתה אוהבת ותכיני אותו.
תפתחי אתר אנטרנט שמנציח אותה, תשתלי פרח מיוחד ותטפלי בו באופן קבוע, וכו'. ככה תוכלי להיזכר בדברים הטובים באמך. תוכלי להתחבר אליה, ולהעביר לה את המסר, שאת לעולם לא תשכחי אותה.
והזמן הוא הרופא הטוב ביותר.
בהצלחה, ותנחומיי
תוכלי לפנות אלי בפרטי אם תרצי כתף להישען ולבכות עליה
שלא תדעי צער וכאב
ליאור