חילוניים דתלשים איך ההרגשה ואיך להרגיש שלם עם עצמי

אם אתה דתי למה שתרצה להיפטר מהתחושת אשמה?
אתה לא סתם מרגיש את זה, זה באמת כישלון

אני מבין את זה, יש אנשים שזה קשה להם. תמיד זה גורם לי לתהות- אז למה לא לשמור את מה שאתה כן יכול מבלי קושי?

אתן לך את ההתייחסות שלי- כולנו בעלי תשובה, וכל בעל תשובה בשלב שלו, זה עדיין לא יכול לשמור שבת, זה עדיין לא. יכול לקום לתפילה, זה עדיין לא יכול לשים כיפה, זה עדיין לא יכול בכלל להאמין, וזה עדיין לא יכול ללמוד 20 שעות ביממה, רק 18 שעות (זו החצנה להכליל בזה אפילו את גדולי הדור).

אזי, כל אחד עושה, לא את מה שהוא לא יכול וקשה לו מדי, שהוא פשוט עדיין לא שם, אלא את מה שהוא כן יכול, יעשה רק מה שהוא יכול. וזה בסדר, אדם צריך לעבוד את בוראו ממקום הוא נמצא בו, ולא מהמקום שחברו נמצא בו. (יש אפילו מא"ד שיש דבר הנקרא 'יצרו אונסו' שמונע אותו מקיום מצווה, והוא נקרא אנוס ופטור לגביה. ועוד, שכתב הבן איש חי שיש עבירות שנגזר על האדם שיעבור עליהם מששת ימי בראשית, והם חיוניים לקיום העולם, ואין עליו תביעה כלל לגביהם. אלא שאדם לא יכול לדעת איזו עבירה היא גזירה כנ"ל או שזו באמת עבירה שהוא יכל להימנע ממנה, והעבודה של האדם בעולם הזה היא לצמצם את עבירותיו למינימום, אך מ''מ שלא ייאש עצמו מחמת עבירות שעשה, אלא יעשה התשדלותו והשאר ישאיר בידי הבורא. וידע, שלא הוא נלחם ביתר הרע, אלא משמיים נותנים לאגם הכוח להילחם בו, ואם הוא מצטער על חטאיו, הרי שהוא כאילו מחשיב מלחמת היצר לדבר הבא מכוחו, שאם לא הוא נלחם אלא משמיים נלחמים לו, מה לו להצטער על נפילתו? רק עליו להשתדל, ותו לא.)

קשה בלי טלפון בשבת, אבל יכול שלא להדליק אור? יכול להימנע רק מלהדליק אור.

הוא מרגיש צורך בסיגריה? אוקי, שידליק סיגריה, אבל זה אומר שהוא גם צריך לרדת דווקא במעלית ולא במדרגות?

וכו' וכו'...