היי, היום חזרתי מטיול שני לילות ושלושה ימים (פירוט למטה)

ביום הראשון היה נורא קשה, אבל היום השני היה סבל מטורף. והבעיה אצלי זה שהברכיים שלי לא מחוברות למקום, ובמקום לנטו לצד שהן אמורות הן נטו לצד השני. הכף רגל שלי התנפחה, ועשו לי אינפוזיה. בערב של היום השני שהגענו לחניון לילה ילדות שנסעו בטנדרים כי הן לא רצו ללכת התחילו לבכות שכואב להן. אני פאק*נג ראיתי כפול כי הראש שלי נתקע בגזע עץ. והן מתבכיינות שהן לא הלכו וכל הבנות עליהן, כמובן שגם אני באתי לעזור, אבל אחר כך קיבלתי התקף סקיצופרניה והייתה איתי רק חברה אחת וכל השאר ישבו סביב המדורה והסתכלו עליי מתקשה לנשום ולא עשו כלום, באתו יום עזרתי ל7 בנות שבכו אבל שאני בוכה? בואו פשוט נצפה ברוני גוססת! בלילה לא הצלחתי לישון ושמעתי את אנשי הרמאדן מתפללים ונודרת הייתי בטוחה שזה קנ*בל*מ שמתפללים לקורבן או משהו... ואז בבוקר קמתי גמורה עם שעת שינה אחת, ביום האחרון (היום) היה מסלול יחסית קל אבל איזה ילדה (אגב בערב של היום השני 17 ילדים חזרו הביתה) מעצבנת מהכיתה שלי בכתה שלא מתייחסים אליה, לא הבנתי, אני אוויר? ולא רק אני הייתי איתה, גם בנות אחרות, ופתאום שתי בנות מתעלמות ממנה אז היא בוכה שהן עושות לה את זה שנים, אני הצטרפתי אליהם לפני שלוש שנים ובחיים לא ראיתי את זה קורה. וילדה מהשכבה שלי כבר רצתה ללכת הביתה אבל אני סחבתי לה את התיק 11 קילומטר ועשיתי איתה תרגילים שיגרמו לה לשכוח מהכאבת היא אמרה שהיא לא הייתה עושה את זה אילולא אני. בסוף המסלול סופסוף הגענו לאוטובוס והביאו לנו שנשב ונוכל פיצה, ואז סתם ישבתי ודיברתי עם ילד מהשכבה שלי שפשוט ילד בא אליי, עטף אותי בזרועות שלו ולקח פיצה, וואט דה פאקינג פאק. נחשו מה קרה אחכ? ראיתי ילדים מא!נJ*ם על כבשה.

מהות-פריקה