אני מרגישה ממש ממש ריקנות אני כבר לא יודעת מה לעשות יש לכם עצות?

מבינה ומזדהה, גם לי אין בכלל הרבה חברים, יש לי אחת שגם לה יש חיים שלמים בלעדיי.
בחיים חייב לדעת לכייף עם עצמך ולחיות בשמחה ובשלמותו בלי אף אחד ולא לתלות את האושר באנשים אחרים כי תמיד יבואו וילכו.

למצוא אנשים שיהיה לך נעים בסביבה שלהם ותרגישי טוב עם עצמך

תלמדי דברים שמעניינים אותך ותתאמני זה יעסיק אותך ויגרום לך תחושב סיפוק ותרגישי טוב עם עצמך ולא תרגישי שתצתרכי מישהו כי כיף לך עם עצמך ומה שאת עושה

למלא את החסר במשהו שעושה לך טוב

גם אני מרגיש ככה אם את רוצה דברי איתי בפרטי (אני לא יודע אם זה אפשרי פה) ואני יפיג לך תבדידות

בדידות זה משהו יחסי מאוד,לא קשה למצוא אנשים שיהיה להם אכפת ממך גם אם זה באינטרנט,חשוב פשוט להעביר את ההרגשה הזאת

אוריין?

בארלי?

אני מבינה, גם לי אין ככ הרבה חברים. תנסי לעשות דברים אחרים שאת אוהבת או אפילו לנסות להיות יותר עם משפחה. הם חברים מדרגה ראשונה

אנונימית יקרה,
אני שמחה שמצאת את הכח לא להשאר לבד עם הרגשות הקשים ולשתף פה בפורום.
נסי לחשוב על דברים חדשים שעדיין לא התנסת בהם שיכולים לספק לך משמעות.
כמו עיסוק בספורט, מוזיקה וכד' או להתנדב בגופים כמו מד"א, צער בעלי חיים, כנפיים של קרמבו, או להצטרף לתנועת נוער.
פעילויות חדשות ימלאו לך עניין וגם יאפשרו לך להכיר חברים חדשים.
שולחת לך חיבוק ומאחלת לך בהצלחה

היי,

שאלתך פותחת צוהר אל עולם רגשי, מורכב ועמוק, שנראה כשרוי בחשכה כבדה. כמה כוחות נפשיים נדרשים ממך בתקופה הזו...

ניתן רק לשער עד כמה את חשה מועקה, ואולי אפילו ייאוש, בעת בה את חווה קושי ובדידות שנשמעים כל־כך משמעותיים עבורך.

העובדה שמצאת בתוכך את הכוח לשתף אותנו בתהייה הזו, מעידה שטמונים בך משאבים פנימיים לא מבוטלים, שמסייעים לך להמשיך ולהתגבר על המכשולים, גם כשהדרך מצטיירת ללא מוצא.

לפעמים, כשהכאב כל־כך עז והעולם מרגיש כל־כך ריק, ונדמה שאין נפש שתוכל להקשיב לו, אולי בכל זאת, קיים מרחב מפלט כלשהו, מקום וירטואלי או פיזי, שבו תוכלי למצוא מעט נחמה וכוחות להמשיך הלאה.

בנוסף, בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת, אנו מציעים צ'אט תמיכה, שם תוכלי למצוא אוזן קשבת ולשתף את מחשבותייך ורגשותייך, אם תרצי. מוזמנת לשלוח ווצפ למספר 055-9571399 או באמצעות הלינק שצירפתי.

בינתיים, שולחת חיבוק וירטואלי.

איתך,
מתנדבת סה"ר.