כתבתי פואמה אשמח אם תקראו

תודה רבה לך זאת מחמאה פשוט ענקית.
אגב כאילו רוב הפעמים שאני עונה לאנשים כאילו שכותבים קטעים כאלה איכשהו יוצא שאני כותבת קטע בעצמי, במיוחד אם אני ממש מזדהה עם הקטע שכתבו.
תודה רבה לך שוב, אני חושבת גם בדיוק אותו דבר על מה שאת כתבת.
מקווה שזה יקרה בקרוב :)

y

yellow_kid

תקשיבי שאני כל כך מזדהה.
דבר ראשון את כותבת מדהים ומרגש וכמעט שבכיתי באמת (אני אדישה לאחרונה בלי כוונה אבל זה נחמד כי נמאס לי כבר לבכות)
דבר שני אני כל כך מצטערת, מניסיון.
דבר שלישי, זה באמת יישמע משוגע, ואני בעצמי לא יודעת על מה, למה אני כזו, למה אפילו עוברת בי המחשבה ש-
שאני רוצה להיות חולה.
שאני רוצה להיות עם תסמונת, הפרעה, מחלה, דיכאון, בעיה.
זה נורא, כמובן, ואני יודעת מה אתם חושבים.
היא מזשוגעת על כל הראש, על מה היא מדברת, היא בכלל יודעת מה זה אומר להרגיש שאתה הלא טוב, אתה זה שחולה ואתה זה שאשם, למרות שככה נולדת, או זה מה שקיבלת, זה מה שאיתו יצאת, לאחר הטראומה.
אני רוצה להיות המישהי שעברה הרבה, שהתמודדה, שיודעת מה הוא הכאב מהשורה הראשונה (נשבעת ששמעתי את זה איפשהו ומשום מה זה לא נעלם לי מהראש, נראה לי קראתי את זה בקטע שכתב מישהו אחר, בכל מקרה)
להיות המישהי שנותנת את העצות הכי טובות, כי היא יודעת מה כל אחד עבר,
היא כבר חוותה את הכל. לצערה.
אבל לא לצערי.
לא.
כי אני זו שהכי נורמלית במשפחה.
אני זו שהיא הילדה הטובה, האחראית, המנומסת, המתורבתת, זו שאין לה שום בעיה.
לכן שתקתי.
במשך שנים שתקתי.
ועכשיו, אני מתחילה להבין, מה אני עושה, מה עשו לי, מה בכלל קרה בהתחלה.
הייתי בטוחה שאני אשמה, שאני בחרתי לא לספר, אבל לא, זה היה מקרה אחר, מקרה דמיוני.
המקרה האמיתי היה שממני ביקשו, לא במודעות, להפסיק לדבר, כי עם כמה שדיברתי לא היה מקום לקול אחר. והקול היה זקוק למענה, שיתן לו את האופציה להתבטא.
אבל הקול שלי? הוא לא נחשב. הוא סתם מיותר, מבוזבז.
אז לא בוכים, לא משמיעים שום רחש.
כי בכל מקרה נקבל עונש, בכל מקרה נסבול, ויהיה עוד צער.
אז למה מלכתחילה?
למה-
רגע.
כתבתי יותר מדיי.
זה אסור
אני אוסרת.
אבל אסור לי.
אני צריכה כבר לשתף.
זה כל כך קשה כי הבכי נוטף כמו טיפות שהופכות לאגם שלם של דם.
דם כחול, הזה שתמיד אמרו שקיים לאנשים מסויימים, אבל הוא בכלל לא אמיתי, זה סתם מיתוס, אגדה, משהו מופרך.
כמו כל העולם, שלי.

הפסיכולוג לא עוזר.
סליחה.

y

yellow_kid

שואל השאלה:
אמאלה וואו
מה שכתבת
זה בדיוק מה שאני מרגישה
ומה שכתבת בסוף היה ממש נשמע כמו שירה וזה היה ממש יפה
אני מזדהה איתך רצח ואני מקווה ששתינו נמצא את עצמנו3>

{

{Meow}