אמצעי עיצוב בספרות. מישהו יכול להביא לי? תודה

מטפורה

אמצעי עיצוב
א. בשירה:
1. מטפורה - מילה או צירוף מילים שיש לה/ לו משמעות שמעבר למשמעות המוחשית שלה.
המטפורה מטעינה את השיר במשמעויות נוספות.
2. דימוי - דימוי של דבר אחד לאחר. הדימוי נעשה באמצעות המילה: כמו, כ..
הדימוי מרחיב את המשמעויות בשיר.
3. האנשה - כשמייחסים תכונות אנושיות לבעלי חיים או לעצמים דוממים.
ההאנשה ממחישה את הרעיון באמצעות התכונות האנושיות שאותם היא מתארת.
4. חזרה על מילה/ מילים – החזרה באה להדגיש את הרעיון בשיר.
5. אירוניה - כאשר הגלוי בשיר מביע את היפוכו של הדבר. צורת התבטאות דו-משמעית.
האירוניה יוצרת אפקט של לעג, ציניות...
6. ארמז - כשמילה בשיר מעוררת אסוציאציה למקור תרבותי: דתי או ספרותי.
הארמז מרחיב את המשמעות של המילה בשיר. לעיתים המשמעות במקור מחזקת את
המשמעות בשיר, ולעיתים המשמעות בשיר מנוגדת לה.
7. אנאפורה - מילה או ביטוי החוזר/ת בראשי שורות עוקבות.
לאנאפורה יש השפעה מיצלולית ריתמית וריטורית. היא מתאימה להבעת רגשות התלהבות
ותוכחה, תלונה או אבל. (מתוך "המונחון לספרות" של אשר ריבלין)
8. אסוציאציה - מילה או צירוף המעוררים קישור בזיכרון – מזכירים תמונה, אירוע, חוויה,
אווירה וכדומה בזיכרון של הקורא.
9. גרוטסקה - הופעה, תכונה, או התנהגות המתוארת בצורה מעוותת ע"י הגזמה.
מטרתה היא לבקר, ללעוג ולהצחיק.
10. דיאלוג - דו שיח. יוצר אפקט דרמטי בשיר.
11. חריזה - תורמת למצלול. לעיתים אפשר למצוא קשר בין צליל החריזה לבין תוכן הרעיון
המרכזי בשיר. חרוז גברי – חרוז שמסתיים בהברה מלרעית, הנחשבת לקשה, חזקה.
(קשיחות, חוזק, חוסן ועוד). חריזה נשית – מסתיימת בהברה מלעילית שהיא רכה יותר,
נעימה, חלשה. כדאי לבדוק קשר של משמעות בין סוג החרוז לבין הרעיון המובע בשיר.
חריזה פנימית – מצויה בכמה אופנים: בתוך השורה, בתוכה ובסופה, מעורבת בכל מיני
שורות בשיר.
12. לשון נופל על לשון - מעין משחק מילים על-פי עיצורים וצלילים. אמצעי מצלולי התורם
להעמקת המשמעות העיקרית בשיר. מצוי הרבה בשירת ימי הביניים.
13. מטונימיה - כשמשתמשים במושג אחד המתואר בסמיכות למושג שני, קרוב, מקבל המושג
הראשון את המאפיינים של המושג השני. למשל: "האם הבאתם את סופוקלס?" סופוקלס
הוא המחזאי שכתב את "אנטיגונה" והכוונה היא: האם הבאתם את "אנטיגונה"?
לעיתים המטונימיה היא מושג המתאר חלק משלם הבא לייצג את השלם. לדוגמה: המילה
"שמיים" מייצגת את מכלול האלהות מעל.


14. סמל - מוצג מוחשי (שניתן לחוש אותו בחושים שלנו) ויש לו משמעות מופשטת, רחבה.
יש לו משמעות משל עצמו, אך מלבדה הוא מייצג וממחיש תכונה או רעיון, מושג
או פעולה אחרים. בספרות העולם יש סמלים מוסכמים לרוב. יונה היא מוחשית,
אך כסמל המשמעות המופשטת שלה היא שלום.
15. פרודיה - סוג של מהתלה, השמה לצחוק יוצר ויצירתו.
16. פסיחה כשהשורה השירית מסתיימת, אך לא השורה התחבירית. כלומר, המשפט עוד
לא הסתיים, אבל השורה השירית הסתיימה, והמשך המשפט גולש לשורה הבאה.
מטרתה של הפסיחה להדגיש את המילה האחרונה בשורה. להדגיש את הרעיון שהיא
מבטאת. לעיתים היא יוצרת דו משמעות במכוון.
17. בשירה יש לשים לב למבנה של השיר, לאורך השורות, למספר המילים בכל שורה, לתחביר:
המשפטים – תקינותם, אורכם (משפטים קצרים לעומת משפטים ארוכים, משפטים שלמים
לעומת משפטים מקוטעים), סימני הפיסוק בשיר: נקודות, פסיקים, קו מפריד, שלוש נקודות
או העדר סימני פיסוק לחלוטין...

ב. בסיפורת – סיפור קצר ו/ או רומן
1. כל הנ"ל יכולים להופיע גם בסיפורת.
2. חלומות - החלום חושף את התת מודע של הגיבור, לכן באמצעותו ניתן לאפיין את הדמות. להכיר אותה, להבין את מניעיה).
3. הזיות - כמו החלומות...
4. שימוש בצבעים - יש לשים לב אם הצבעים מארגנים את הסיפור (מחשבה- רעיון)
בסיפור לפי קווים משותפים... (כמו בסיפור "יום נפלא לדגי הבננה")
5. שימוש בסיפור בתוך סיפור, או בסיפורים – הסיפור הוא אנלוגי לסיפור המרכזי. יש לבדוק
מהם הקווים המקבילים, ומה ניתן ללמוד באמצעותם על הדמות העיקרית, על הרעיון המרכזי
בסיפור.
6. פואנטה - סיפור שלכל אורכו זרועים רמזים אפיים למניעים, להתנהגות של הדמויות,
אלא שדעתו של הקורא מוסחת מהם, עד לסיום הסיפור שבו הוא יופתע. הסיום נעשה המפתח
להבנת הסיפור, וכל הרמזים מתפענחים בעזרתו.
7. סיפור מסגרת - סיפור חיצוני שבתוכו מסופר סיפור פנימי, שהוא הסיפור המרכזי.

(לקחתי את זה ממקור מהאינטרנט, לא היה שם שם או משהו אז אני לא יודעת למי להביא את הקרדיט, אבל אני לא כתבתי את זה)