יש פה מפונים שיכולים להזדהות איתי רגע?

אפשר להבין אותך למרות שאני לא מפונה אבל הרבה חברות שלי מפונות והן מספרות שנמאס להן לגור בבית מלון ושבא להן הביתה

שואל השאלה:
כאילו
עכשיו כיף לי בבית מלון
אבל גם ככה כולם עוזבים בשלב מסויים
הכל פה זמני
וזה עצוב לי לחשוב על זה
אני גם לא רוצה לחזור לבית ספר הקודם שלי ולאיזור שם אני מעדיפה להישאר פה וההורים שלי כנראה רוצים לחזור

בכנות? אני הרגשתי בול ההפך.
בית המלון ממש דיכא אותי. לא יכולתי להישאר שם יותר.
ברגע שיכלתי לעזוב עזבתי, וברגע שיכלתי לחזור הביתה חזרתי.

אולי זה בגלל הטראומה שעברת^^

כן ברור
אני לא לגמרי מפונה אבל כרגע אני בקריות.
הבית ספר פה פי מאתיים יותר טוב
יותר טוב לי חברתית
המורים ממש חמודים
כל המקום מושלם בעיניי.
עברתי לבית ספר הזה ואני מתכננת להמשיך כאן תיכון.

שואל השאלה:
^וואי בול
הבית ספר פה הרבה יותר טוב מהבית ספר שליד איפה שהתפניתי, המקום והעיר הרבה יותר טובים, טוב לי פה יותר נפשית, התמקמתי פה, טוב לי ונוח לי פה. אני מקווה שאמשיך לגור פה ואני לא יודעת מה אני אעשה כשאצטרך לחזור

תספרי להורים
ההורים שלי היו מאושרים
מילדה שבוכה כל יום עד כמה שהיא שונאת את הבית ספר ובקושי הולכת אני כל בוקר קמה מוקדם עושה ספורט הולכת לבית ספר ולא רוצה להפסיד דקה
הם יעשו הכל בשביל להשאיר אותי כאן..
מניחה שזה יהיה דומה אצלך

שואל השאלה:
^וואו אני שמחה בשבילך
האמת שהמצב שלי דווקא ממש דומה
אבל זהו שזה יותר נוח להורים שלי לעבור
והם יודעים שאני לא סובלת את הבית ספר הקודם, אבל הם לא היו ככ מודעים למה שהיה לי שם, הם רק יודעים שאני מעדיפה את הבית ספר פה מאשר את הבית ספר הקודם. אנסה לדבר איתם, למרות שאי אפשר לשכנע אותם ככ