אני חושבת שמשהו דפוק איתי.

לכי לאדם מצחיק שיספר לי הרבה בדיחות ואת בטוח תצחקי מזה(להלן, אני)

זה לא משהו שדפוק בך
יכול להיות שאת בתקופה לא טובה ואת לא שמה לב לזה, יכול להיות שאת סתם התבגרות אז ההומור שלך השתנה ויכול להיות שזה קשור באנשים שמדברים איתך.
אם את רוצה לפרוק את יכולה לכתוב לי בפרטי❤

איפה נמצא כלב בלי רגליים?????



















איפה שהשארת אותו מקווה שאולי ההומור השבור שלי יצחיק אותך

היי, זה נורמלי.

פשוט התבגרת ויש פילטר שונה לעולם עכשיו.

ההומור שלך גם השתנה בהתאם. עוד מעט גם אנשים שנהנית לבלות איתם ירגישו כמו סבל לבלות איתם.

אבל כן תדעי שזה נורמלי וזה פשוט הדרך של הגוף שלך לרמוז לך למצוא את עצמך בעולם הזה

זה נורמלי.
וכן יש סיכוי שאת בדיכאון - את צריכה.ללכת לאבחון אם את לא בטוחה בזה. למרות שלרוב מודעים לזה שאתה בדיכאון.
חוץ מזה מתבגרים ,חוש ההומור ועיניין בדברים משתנה.
יכול להיות שאת עוברת משהו - גם אם זה בתת מודע שלך - ובכללי זה זה קורה.

כלום בך לא דפוק, את בסדר גמור.
אני במצבך, נורא השתנתי בבערך חצי שנה האחרונה.
אצלי באופן אישי זה נגרם מפשוט קשרים לא טובים שהיו לי, מלא לחץ, תקופה זוועתית ובכללי אני מרגישה אדם שונה מאז.
שיתפתי כמה מהחברות שלי בזה והן נורא מנסות לעזור לי והן מבינות שאני כבר לא אותו אדם שמח ומצחיק(בערך) שהייתי בעבר.
ממליצה לך גם לשתף חברות שלך במה שעובר עלייך, אל תרגישי רע בגלל איך שאת מרגישה כשאת בסביבתם, זאת לא אשמתך ולא אשמתן אבל חשוב שיהיו מודעות לדברים שעוברים עלייך.
תאמיני לי שאם תתחברי לבן אדם, הקשר שלכם יהיה טוב עם או בלי הומור כל רגע.
קשר חברי זה מעבר לצחוקים, יש בקשר חברי משהו עמוק מעבר אני מאמינה.
יכול להיות שעברה עלייך תקופה קשה, קרה משהו לאחרונה?
אני מאמינה שלאט לאט ההומור שלך יחזור עם הסביבה הנכונה שתתן לך ביטחון כמו בעבר.
בנוסף, כמו שכבר כתבו כאן - התבגרת.
אנשים מתבגרים, דברים שהצחיקו אותם בעבר כבר לא יצחיקו היום.
אבל באמת אל תלחצי, זה יבוא עם הזמן את תראי.

^ חבל סתם להכניס רעיונות לראש.. דיכאון זה לא "אני לא צוחק יותר" זה הרבה מעבר והרבה מהמאובחנים בדיכאון מאוד חייכנים, צוחקים ושמחים עם הדיכאון שלהם.

(מצחיק אותי שאנשים כאן מנסים להצחיק אותה עם בדיחות גרועות כאילו זה מה שיגרום לבן אדם לצחוק אחרי חצי שנה שלא צחק, הם)

את יודעת זה סוג של מצחיק שאת לא צוחקת כבר חצי שנה.

גם אני ככה

תראי סרטונים בטיקטוק, אינסטגרם, יוטיוב יש שם דברים מצחיקים

מצחיקים מטומטמים
מצחיקים רגילים
חיות
טעויות
גזענות ואפליה (למה יצרו את זה בכלל)

אני מקווה שתצחקי בקרוב.
ותעזרו לה אני לא יודע מה לכתוב

וואי גם אני מרגישה ככה:)
מקווה שהכח יסתדר לשנינו

זה קשור למלחמה לא? הגיוני שזה ישפיע עליך

יכול להיות שלאחרונה בחיים שלך הסתיים קשר שהיה ממש חשוב לך?
ויכול להיות שזה דכאון

ללכת דחוף להופעה של אדיר מילר

את צריכה להכיר בן אדם מיוחד שירגש אותך

תראי את שחר חסון ביוטיוב
וגם תעשי תחביבים
ותלכי לחוגים

קוראים לזה להתבגר ולהבין את החיים

תנסי להזכר עם מי היית צוחקת הרבה.
וברגע שאת אם חבר/ה שצוחקת הרבה זה נדבק גם אליל

אוי זה בסדר, אני הפסקתי לצחוק לפני שנתיים וחצי/ שלוש שנים ואין לי שום דיכאון או משהו כזה

חמודה שלי כל מה שאת צריכה זה שיחה טוב בין אם זה עם ההורים או בין אם זה עם חברים טובים או אפילו פסיכולוג (אני לא מאמינה בפסיכולוגים חבורה של פישרים עם תואר ) את צריכה לתת לעצמך מקום ואם קרה משהו לספר

תתחברי לאנשים שאת באמת
אוהבת והם יצחיקו אותך וזה כבר אמור ליסתדר

זה או שאת מתבגרת או שנשרפה לך תיבת הצחוק.

that is none of your b
אני לא מסכימה איתך שהיא צריכה ללכת לאיבחון, לא כל דבר קשור לדיכאון אתם צריכים להבין את זה.

אולי חסר לך ברזל אז את עייפה ואז אין לך כוח לצחוק, קרה לי
תעשי בדיקת דם

התבגרת פשוט

מופע סטנאדפ