למה אומרים ברוך דיין אמת

לפי הדת "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה"

תפרש פשוט את מה שהמשפט הזה אומר

שואל השאלה:
איך לברך על הרעה ? אתה יכול לברך על זה
שאמא שלך מתה ?

כאשר שומעים שבנאדם נפטר אז אומרים זאת ובני משפחה קורבים מבריכם את הברכה השלמה
כי חייב אדם לברך על הטובה כשם שמברך על הרעה
"ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך"

שואל השאלה:
זה שחייב לא אומר שזה מסתדר מבחינה לוגית
או רגשית, מצווה צריכה להיות בנויה כך שהאדם
יהיה מסוגל נפשית לבצע אותה וגם יבין את
משמעותה. לא נראה לי שאני אומר קדיש על
אדם יקר לי, אני לא מסוגל

הברכה לא נועדה להגיד: איזה סבבה שקרה משהו לא טוב.
הברכה הזאת מבטאת את העובדה שיהודי מאמין שכל מה שקורה לנו בחיים, קורה בהשגחה מאת ה', וגם הדברים שלא עושים לנו טוב, ואפילו גורמים לנו צער וכאב גדול, באים בהשגחה מאת ה' ובדין צודק.
גם כאשר אנחנו לא מבינים את החשבון של אלוהים,
יש לנו אמונה שלמה בהיותו דיין אמת ולא אחד כזה שטועה בדין.

לכן, בין אם נגרם לאדם הפסד כספי גדול או מתגלה לו בעיה בריאותית קשה
או חלילה וחס נפטר לו קרוב משפחה, הוא מקבל באמונה את הדין מאת ה'
ומברך את הברכה הזו: ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, דיין האמת.

שואל השאלה:
זה נותן תחושה שאתה בוגד ביקרים לך

^תוכל להסביר למה?

אתה כביכול אומר תודה שהנשמה של היקר הלכה למקום טוב יותר ושקט יותר +זה לא נכון להתאבל יותר מידי אחרי השבעה רצוי לא כדי לא לגרום צער לנפטר (אני קצת פחות מאמינה בדרך הזאת)

שואל השאלה:
מפני שגם אם השיפוט היה נכון וצודק
בכל זאת כאשר מדובר בבני אדם תמיד
ניתן לחנון אותם ולרחם עליהם, לא משנה
מה הם עשו, יש חלופה לעונש מוות.
כאשר היקרים לך נידונו למוות,
ואתה אומר תודה שהם לא קיבלו
הזדמנות יותר, זה יוצא באופן
הגיוני שאתה שמח שהם נגמרו
אני חושב שהרבה אנשים שהם
לא חסידים (כי אם אתה חסיד
אז אתה לא חושב הרבה אלא
מציית וזהו) לא מבינים עד
הסוף את המשמעות של
התפילות האלו

כל בני האדם מתים בסוף, כך שלא מובן לי מדוע נכנס כאן הגורם של עונש וחנינה מפני עונש מוות.

וגם כאשר קורה אסון קשה, יכולת הראיה וההבנה של בני אדם מוגבלת
נכון שבחוויה שלנו זה בלתי נתפס, אבל בעמידה של האדם מול האלוהים,
האדם מכיר בעובדה שהתפיסה האנושית מצומצמת,
אז גם כשהוא לא יודע להסביר בשכל את הסיבה, הוא מאמין שיש סיבה צודקת.

ילדים ונערים עומדים הרבה פעמים בתסכול מול כל מיני דברים שההורים שלהם אומרים להם. לפעמים, כעבור שנים הם מסתכלים לאחור ואומרים לעצמם: עכשיו אני מבין למה ההורים שלי לא הסכימו לי לאותה בקשה, למרות שהייתי משוכנע באלף אחוזים שהם טועים.
באותו אופן, יהודי עומד מול אלוהים ואומר: קשה לי, אני לא מבין בשכל שלי למה קרה לי כך וכך, אפילו לא חושב שזה מגיע לי, אבל יש לי אמון מלא בך שכל מה שאתה מביא עליי הוא בהשגחה מדויקת ובדין צודק. יתכן ולעולם לא אדע לָמָה זה קרה, אבל אעשה כל מאמץ למצוא פשר ולתת משמעות לְמָה זה קרה.

מכיוון שצריך להודות להשם גם על מה שנראה רע