פריקה קצת ארוכה אבל אשמח שתיקראו❤ לא חייבים סתם פשוט זה ישב לי על הלב❤

כשחושבים על זה, אני מדהימה
לא בקטע של להשוויץ, פשוט...
איפה הייתי לפני שנה שנתיים ואיפה אני היום
זה מדהים
כמה השתנתי
כמה בכיתי וספגתי בדרך
כמה למדתי
כמה הבנתי שלא הכל זה שחור ולבן
נורא קל להגיד שמי שמעצבן ומתנהג מעצבן הוא רע וזהו
והכי קל לשנוא אותו
אבל אף אחד לא יודע את הסיפור מאחור
כי אנחנו לא רוצים לדעת, זה סתם יבלבל אותנו.
אז הבנתי שאני לא יכולה לשנוא בנאדם רק כי הוא מעצבן וזהו
יש סיפור מאחורי זה
כי לי היה משהו כזה, אבל אחר.
הייתי מעצבנת, רעילה, ביקורתית, מתנשאת, מנמיכה, וכו' וכו' וכו'. אז כמובן ששנאו אותי. וזה קצת הגיע לי. הייתי חייה בסרט. הייתי לבד כל הזמן ובכיתי בשירותים כל יום. כל יום. ואז המחנך שלי אמר לאמא שלי, כמובן לא במילים האלו, אבל שאני די מעצבנת וזאת הסיבה שאני לבד. אז התחלתי תהליך. *לבד*. השתנתי מקצה לקצה. וזה לא פשוט להודות שאני הבעיה. לקח לי שנה. אני כבר לא אותה אחת של כיתה ה'. גם לא של כיתה ו'. אני חדשה. שונה. אהובה (די בצדק).
אני גאה בעצמי.
אני כבר לא בוכה בכלל.
להפך! אני צוחקת ומאושרת יותר מאי פעם.
וכל זה - בזכות עצמי!
אמא שלי תמכה בי, אבל היה גבול למה שהיא יכלה לעשות. אני עשיתי את השאר לבד. ובדרך היו משברים. היו פעמים שרציתי פשוט לעצור ולהשליך את האשמה על האחרים. אבל לא יכלתי.
אני אפילו לא אותה אחת של לפני חודש. לפני חודש הייתי לבד כי הייתי ביישנית והכנסתי לעצמי לראש שלא רוצים אותי. וכשהחלטתי לנסות, קיבלו אותי בידיים פתוחות.
יש עוד דרך לעשות.
אבל את השינוי הגדול עשיתי.
ועל זה, על זה, מגיע לי מדליה