אני בוכה את החיים אימא שלי גוססת ואני בבית חולים

יש לה סרטן בריאות,אני לא רוצה לאבד אותה אולי לא היה לנו קשר חזק כלכך אבל הוא התחזק ועכשיו היא כבר לא תהיה פה ואני כולי אדומה וביקרתי אותה והיא בקושי יכלה לדבר אני עכשיו יושבת בספה במסדרון ובוכה,והם אומרים לי להיות חזקה אבל איך הם מצפים שאני יהיה חזקה היא גוססת,והם מצלמים אותי שיהיה לי מזכרת מזה אני לא רוצה מזכרת מזה שבכיתי את חיי ואני רוצה פשוט למות כרגע וגם אחותי הגדולה בכתה ממש ואח שלי לקח את זה ממש קשה הוא גם בא מהצבא במיוחד והוא פשוט בכה שעה ונעל את עצמו בחדר בבית חולים ואני זוכרת שבכיתי את חיי שאבא שלי ואיצא שלי סיפרו לי שגילו לה את המחלה,ואני כועס ממש על אח שלי הקטן הוא לא רצה לבוא הוא יבוא כיאלו אבל הוא עוד ביקש שאבא שלי יביא אותו ולא אני ודודה שלי,הוא לא מבין! היא עוד מעט כנראה לא תהיה פה והוא מתווכח,ואח אחר שלי גדול גם הוא והאח האחר תאומים עוד לא הגיע הוא בצבא עדיין אני חושבת שהוא על אוטובוס או משהו,אבל כן אני לא חכולה לדמיין שהיא לא תהיה פה,וגם בבית ספר המורה והיועצת יודעות והן לא ירדו ממני וישאלו אותי מה אני מרגישה ואני לא אוכל לענות על זה אני לא מרגישה כלום כמעט והילדים בבית ספר לא יודעים,חוץ מחברה טובה וידיד מה אני אגיד מה אני אעשה אם הם ישאלו משהו כזה או יקללו אותי והם לא ידעו מזה,מצטערת שזה ארוך פשוט הייתי חייבת לפרוק.