החיים שלי בזבל אני לא יודעת מה לעשות

אנונימית יקרה
קראתי את הפוסט שלך, אני שומע כמה שאת עצובה מאז שאמא שלך נפטרה ופגועה מהיחס של האבא והאחיות שלך.. מדברייך נשמע שבסך הכל רצית שהם יבינו אותך ויהיו איתך כשאת צריכה אוזן קשבת וכתף של תמיכה.. וכשבנוסף לכל יש מסביב את הסיכוי לאשפוז נוסף שלך, זה יכול להיות כל כך מכביד ומציף עבורך, כמו מבוי סתום של חוסר אונים שאת לא מצליחה לפרוץ.. עד שאולי את כבר לא יודעת איך להמשיך מכאן..

ויחד עם זאת, גם ראיתי שאת מצאת כוחות להגיע לכאן, לחלוק את העצב שלך ולהתלבט לגבי ההמשך..ואולי אם תוכלי לשתף אדם קרוב או בן משפחה, לספר להם מה את מרגישה וכמה שאת בוכה מתחת לשמיכות בחדר שלך, זה יכול לעזור לך למצוא את הדרך המתאימה ביותר בשבילך.. לפעמים כשמרחיבים את מעגל השיתוף, זה אולי יכול לפתוח לנו נקודות למחשבה שלא ראינו לפני כן..

יקרה, אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), ואני רוצה להזמין אותך לצ'אט אישי ואנונימי עם אחד מהמתנדבים שלנו, מרחב בטוח בו נוכל להעניק לך אוזן קשבת במקום שמלא באמפתיה ובהכלה, תוכלי לפרוק קצת ולשתף במה שאת עוברת.. ואולי יחד נחשוב על דרכים נוספות להתמודדות..
אני מצרף את הלינק לאתר למטה, אפשר להתחבר גם מהוואטסאפ שמספרו 055-9571399

שלך
מתנדב סה"ר

את מהממת אני מאמינה בך שהכל יהיה טוב את תצליחי להתגבר על זה, את מאוד חזקה וגם אם לפעמים קשה זה, בסדר זה יעבור את חייבת להישאר חזקה בשביל עצמך ואם את רוצה לפרוק את מוזמנות לכתוב לי

מצטערת על אמא שלך
אני פה אם את צריכה לפרוק