זמן באמת מרפא את הכל? או שהוא נותן להשלים עם הכאב?

גם וגם לדעתי

זמן לא מרפא את הכאב עם הזמן אתה לומד לחיות עם הכאב הזה אבל הוא עדיין קיים

כן רק זמן

זה לא מרפא אני אישית לא מרגישה שזה ריפא כאב שהיה לי אי פעם פשוט קיבלתי פרופורציות וזה נהיה קטן ממני וקל להתגבר ולהרגיש שאפשר לחיות מעל זה ולרוב זה גם נהיה פחות מעניין כבר

פשוט עם הזמן משלימים עם מה שקרה

זמן לא מרפא, עם הזמן לומדים לחיות עם הכאב

לפעמים

תלוי במה.
אהבה- מרפא.
לאבד אדם קרוב- משלים..אי אפשר באמת לשכוח מאדם שאוהבים ואיבדת בנסיבות טרגיות.

זמן לא מרפא לא משנה מה אולי כן משלים עם הכאב אבל מרפא הוא לא

אני סומך על הזמן. הוא היחיד שיכול להחליט מה להשלים איתו ואת מה הוא ירפא.
לרוב אפילו לאחר ההשלמה, הוא מתגמל את האדם.

אני חושבת שבסופו של דבר זמן לא מרפא אתה פשוט לומד לחיות עם הכאב.

תלוי בכאב ובבן אדם. זמן יכול לרפא מצב רוח רע, יכול לרפא לב שבור או פרידה, וגם לרפא מצבים קשים יותר כמו בדידות. יש אנשים שהזמן לא מרפא להם כלום ויש אנשים שהזמן רק מדחיק את הכאב אז הם מרגישים טוב יותר. אין תשובה אחת או חד משמעית

עם הזמן משלימים עם הכאב אבל יש דברים שאי אפשר להשלים איתם

זמן לא עושה כלום הגעגוע אותו געגוע

הזמן לא מרפא אבל לאט לאט שוכחים מתרכזים בדברים אחרים ובסופו של דבר עדיין זוכרים אבל יותר כמו זיכרון מעורפל מהעבר אבל זה לוקח זמן

שניהם

אכן, אך: בערך. עם חלוף הזמן הכאב והטראומה הופכים פחות חדים ועזים. המוח והגוף מסתגלים בהדרגה למצב החדש ולומדים להתמודד איתו טוב יותר מבחינה פיזיולוגית ונפשית. הזמן מאפשר למערכות הגוף "להתאושש" במידת מה.
הזמן נותן פרספקטיבה על האירוע הטראומטי. מה שנתפס כבלתי נסבל בהתחלה, הופך ליותר מובן עם הזמן.
הזמן מאפשר עיבוד נפשי של הטראומה.
מה שנותן לאנשים לחשוב עליה, לשתף בה אחרים, וכו'.
הזמן נותן מרחב ליצירת חוויות חדשות וחיוביות יותר שמאזנות במידת מה את חוויית הטראומה. החיים ממשיכים הלאה, וזה עוזר להתקדם.
עם זאת, זמן לבדו אינו תמיד פותר הכל. ישנם מצבים בהם גם שנים לאחר מכן אנשים ממשיכים לסבול מאוד. לכן נחוץ טיפול נפשי מקצועי על מנת לעזור להשלים עם הקושי, ולהגיע לריפוי נפשי מלא ככל האפשר.
לכן, הזמן חיוני ויכול לסייע רבות, אך מומלץ לשלב אותו עם תמיכה נפשית מקצועית לפי הצורך.

הוא מרפא את הכאב, לפני חודשים כתבתי בדיוק את אותה השאלה כי נשבר לי הלב ואני יכולה להגיד לך בוודאות שאני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב וממש מרגישה שזה חיזק אותי

הוא פשוט נותן לך להסתגל לכאב והכאב לא באמת נעלם פשוט מתרגלים אליו ואז כבר לא מרגישים אותו

לפי דעתי זה לא זה ולא זה
אי אפשר באמת להתשחרר ממישהו שאתה באמת אוהב ומתגעגע אבל החיים ממשיכים הלאה ואין מה לעשות

לדעתי הזמן עוזר לנו להשלים עם הכאב ופחות להתעסק בו, אבל העובדה שאף פעם לא שוכחים מהכאב מראה שהוא לא באמת מרפא אותו

גם וגם

גם וגם

אני לא חושבת שזמן באמת מרפא את הכאב לגמרי, אבל עם הזמן אתה כן ממשיך הלאה והכאב קטן.

נותן להשלים עם הכאב.

בתור אחת שאבא שלה נפטר מהמחלה לפני 6.5 שנים ... הזמן לא מרפא ***כלום***
אבל הוא כן נותן לך להשלים עם הכאב הזה , אם הזמן את מתרגלת למצב שנקלעת אליו

לדעתי גם וגם

להפך
אני גם אחרי פרידה וגם אחרי הרבה מוות של חתולים ושל שני קרובי משפחה מבוגרים מאוד
וזה רק נהיה יותר גרוע
אבל אפשר להסתכל בתמונות
ובבני זוג להתאהב שוב
ואני יודע שכולם איתי מלמעלה(:
גם חולמים עליהם לפעמים כימים שלמים בשינה

זמן מרפא את הכול, הוא מרפא את הכול, אם לא הכול את הרוב, וגם זה יעבור.

הוא נותן לנו את הכוח לחשוב על הדברים ולהבין שאולי הכול לטובה. כל דבר רע בא כדי לחזק אותנו ללמד אותנו לקח.

טונה אמר לי שזמר מרפא את הכל ואם לא את הכל את הרוב וגם זה יעבור

אני חושבת שהזמן באמת מעביר הכל כי אחרת לא היינו כמו שאנחנו היום

זה כמו השיר וזה די נכון אבל זה לא נעלם או משהו זה פשוט לא חשוב כבר

הזמן נותן לנו להשלים עם הכאב וגם לשכוח מהכאב וככה הוא מרפא אותו

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20

להשלים עם הכאב.
אדם שאמו מתה, גם 50 שנה לא ירפאו את הכאב

לא תמיד מרפא ויש דברים שקשה עד בלתי אפשרי להשלים איתם ולא משלימים איתם אף פעם,אבל ככל שהזמן עובר מתרגלים לחיות עם הכאב