אתם מרגישים לבד יותר מתחילת המלחמה?

כן

כן
אח שלי, שהוא כל העולם שלי לוחם
בהתחלה הוא לא היה בבית 40 יום
ומיציאות של חמשושים הוא התחיל לצאת הביתה פעם בשבועיים
והבית פתאום שקט ובודד
ובכללי המון חברים שלי התגייסו מתחילת המלחמה

המלחמה השפיעה עליי חזק.
לא הכרתי אף אחד שנרצח, נחטף, נפל או נפצע אבל בחיים לא הרגשתי כאב כזה. נראלי אפילו יותר מהמוות של אבא שלי

עד היום כל מה שאני רואה לפני שאני הולכת לישון זה הפרצופים של החטופים, החיילים והנרצחים.

תמיד חשבתי על זה שמי שמשלם את המחיר הם לא רק החיילים אלא גם המשפחות שלהם.
את לא פחות גיבורה כמוהו ❤


זה גם קשה לדבר על זה עם אחרים כי את בטח מרגישה שאין לך זכות לדבר על הרגשות האלה בזמן שאח שלך כביכול הוא ה"קורבן" ושיש לך מזל שהוא שרד, אבל אני רוצה להגיד לך שגם לכאב שלך יש חשיבות. את לא אנוכית אם את מרגישה שהחיים שלך השתנו וקשה לך עם זה גם אם אח שלך הוא זה שנפצע.
כל כאב שאת מרגישה הוא לגיטימי.

הפרטי שלי פתוח בשבילך (ובשביל כולם) 24/7

אנונימית יקרה . כנראה שעברת טלטלה גדולה שקשה לך להתמודד איתה . גם כל בני משפחתך האחרים עסוקים כעת במשבר הגדול שנפל עליכם . כל אחד ואחד מכם נדרש להיות חזק ולמצוא כוחות להתגבר ואולי גם לתמוך באחרים . יש קוי תמיכה של עמותות אליהן ניתן לפנות גם באופן אנונימי ולשוחח ,להתייעץ ולהעזר אם את צריכה לדבר עם מישהו
לער"ן באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201
לסה"ר באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, במייל: https://sahar.org.il/email-assistance/
לעלם באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-9424062, במייל: [email protected]

^^מאז שאבא שלי נפטר הרבה יותר קשה לשמוע על על הרוג
כי פתאום הבנתי מה המשפחות מרגישות
פתאום את מבינה מה זה פרח שנקטף מהר מדי

האמת שכששומעים על הרוג או פצוע אני ישר חושבת על המשפחות שלהם
גם היום, שנתיים וחצי אחרי שאבא שלי נפטר, קשה לי להגיע למצב שאני "מרחמת" על מה שהוא עבר ועל זה שהוא נפטר צעיר מדי, כי אני עדיין מאוד שקועה בכאב של עצמי, ברמה שאני עדיין לא התמודדתי עם הפטירה שלו עד הסוף

כמה חודשים אחרי שהוא חלה אני ואח שלי התחלנו ללכת לטיפול פסיכולוגי כי מאוד קשה לראות את האהובים שלנו במצב כל כך רע, וזה לא משנה שברוך ה אני זו שבריאה. זה קשה מאוד ואני יכולה להגיד שאני מצולקת יותר מהמחלה שלו מאשר המוות שלו כי נחשפתי לדברים שילדה בגיל 14-15 לא צריכה לראות,
ויש לך את כל הזכות שבעולם לכאוב ולבכות. דברים שעד היום הנפש שלי לא יכולה לשאת

וזה נכון שצריך להודות שלא קרה משהו גרוע יותר, אבל זה ממש לא מפחית מהכאב של לראות את אח שלך במצב הזה