אני גרה בשדרות ואני מפונה

אני גרה בשדרות ואני כבר שלושה חודשים מפונה מהבית שלי מהחברים שלי מהחדר שלי מהחיים שלי
לבית מלון קטן חדר ארבע קירות עם מיטה ארון ומקלחת שתי נפשות בחדר כל כך קטן שאין לי בו את הפרטיות שלך אין את הלבד שלך !
אין פה את האוכל של הבית ובואו נודה על האמת בשום מקום אין אוכל כמו בבית!
מה שעברנו בשבת השחורה אני ועוד רבים מהעוטף ומהמסיבה זה יום שלא נשכח בחיים
זוכרת את עצמי לבד בחדר מתחבאת בממד בתוך המיטה מתחת לשמיכה מתפללת לאלוהים שלא יכנס לי מחבל לבית ומתה מפחד ובוכה לאמא שלי בטלפון שאני מפחדת אני רעדתי בכל הגוף מהרגע שהבנתי שיש מחבלים בעיר שלי, בשכונה שלי, מתחת לבית שלי!
לא מסוגלת לחשוב על כל המלאכים שאני מכירה שנרצחו בדם קר על ידי מחבלים בדמות שטן שאפילו השטן מלאך לידם לא מסוגלת לחשוב על האנשים שאני מכירה שחטופים שם!
פינו אותנו מהבית שלנו!!!
נכנסתי לבית ספר חדש זמני בעיר שפינו אותי אליו
זה ממש לא אותו דבר כשכל החברים שלך כל אחד בעיר אחרת!
אני לבד בבית ספר הזה אני המפונה היחידה בבית ספר
אין לי את החברים שלי
אין את האנשים שאני מכירה
אין את הצחוקים שהיה
אין את העבודה שלי פה
החברים שהיו איתי בעבודה שכבר לא יחזרו כי אלוקים לקח אותם כמלאכים
מאוד קשה לי!!
אבל לא מתלוננת לרגע מודה לאלוהים שלפחות המשפחה שלי שלמה
אומנם הנפש שלי לא שלמה אבל מתנחמת במשפחה שלי
מעריכה כל רגע ורגע שלא קרה לי כלום שהיה לי שמירה
אני בטוחה שכל אחד עובר את הקושי שלו עם עצמו אבל אני רק רוצה שתעריכו את הדברים הקטנים
שתסתכלו מעבר לעוד צלחת עם אוכל על השולחן, מעבר לחדר עם מיטה.
כל הדברים הקטנים האלה לא מובנים מאליו!
אם אתם רואים מפונים תשאלו איך הוא מה איתו אתם לא יודעים איך זה עושה טוב על הלב כשמישהו רואה אותך!
זהו הייתי צריכה לפרוק מקווה שעזרתי אולי לאחד מהמפונים או לאלה שחשבו שאיבדו הכל תזכרו תמיד שמהכל קמים!
רק רוצה לחזור לבית שלי!