היא פשוט מגעילה (פריקה וזה מאוד ארוך)

אני הייתי איתה בהכל. הכל! כשהיא בכתה מי המטומטמת שניגבה לה את הדמעות? אני. כשאנשים פגעו בה מי הגנה עליה? אני. מי גילתה ראשונה על כל אובססיה חדשה שיש לה ויותר מזה נהייתה אובססיבית לזה גם רק כדי שנוכל לדבר על זה? אני. מי הרימה לה את הביטחון כשהיא לא הרגישה שווה? מי הקשיבה לה כשהיא התלוננה על החיים שלה? מי תכננה איתה תוכניות שלא יצאו לפועל ורצתה שנביא ילדים ביחד כדי שהם יהיו חברים הכי טובים? אני, אני ופאק*נג אני. אני אהבתי אותה למרות שהיא לא מושלמת והיא פשוט עזבה אותי ברגע שהיא הכירה חברות חדשות. ברגע שהיא נהייתה קצת פופולרית היא שכחה מי פאק*נג הייתה שם בשבילה ושרפה את כולם רק כי היא חשבה שהיא חברת אמת. אני חשבתי שהיא חברת אמת והיא עזבה. למה למה תמיד אני אוהבת יותר מדי מהר מדי? לא אנשים לא מעריכים אותי מספיק? למה תמיד אני זאת שנפגעת? למה אף אחד לא מבין שאני החברה הכי אמיתית וטובה שהוא יפגוש? למה אני אף פעם לא האופציה הראשונה אלא תמיד האופציה כשאין אופציות? למה תמיד דורכים עליי ומצפים שאני אשאר
נמאס לי ממנה באלי שהיא תבין שהן חברות מגעילות רק שאני לא אהיה שם בשבילה יותר והיא תרגיש חרא יותר מאיך שהיא גורמת לי להרגיש ברגע שהיא מצאה אותן. מאחלת לה שיפגעו בה חזק כמו שהיא פגעה בי כל פעם שהיא סיננה אותי, דיברה עליי יבש והחליפה אותי בשביל אופציה טובה יותר בזמן שאני האופציה הכי טובה ואמיתית!!
מי שקרא עד לפה מצדיעה לכם
מהות: פריקה