אני מכבדת את התורה אבל אני לא מפסיקה לפחד ממנה מה לעשות?

אני החלטתי עם עצמי שאם אני הולכת לעשות מצווה מסוימת מפחד, אני לא עושה אותה
ואז אוטומטית אני אומרת בשבילך אבא שבשמיים מלך העולם אני יעשה
ועושה מאהבה ומתחזקת מאהבה. גם חוטפת מכות לפעמים ממנו אבל יודעת שהוא רוצה שיהיה לי טוב ולא להפחיד אותי

שואל השאלה:
אבל כאילו יש בי פחד רעד כזה ממנו כאילו אני יודעת שאני הולכת לעשות דברים שאני אתחרט עליהם אני בסוף לא עושה אותם מהפחד אבל אני לא חיה בתחושה שאני יכולה לעשות הכול על כל צעד שלי אני מפחדת

"אין צדיק שיעשה טוב בארץ ולא יחטא"
אנחנו בני אדם. צריך לפעול, לעמוד במקום זה נסיגה לאחור, ולפעמים נופלים, כן. השאלה מה תעשי אחרי זה. ננשמע שאתת נמצא במקום טוב, ועכשיו את צריכה ללמוד על הכוח של התשובה שאדם יכול לעשות. חטאים מתכפרים, בניגוד לדף שהסימנים נשאירם עליו, לה' יש כוח להכל. תאמיני בזה באמת, ומעבר לזה שלא תפחדי, תרגישי גם שלווה, כי יש מי ששומר ואוהב אותך, גם כשקשה יותר

זו הסתכלות חלקית לדעתי. אנחנו צריכים לירא, מלשון "יראה", שזה פחד מתוך כבוד, לא מתוך עונש דווקא. ויותר מזה, אנחנו צריכים לאהוב! זה החלק העיקרי. "אם כבנים, אם כעבדים", קודם כל הבנים.
אישית אני מאמין שמי שפועל באמת בצורה שבה הוא חושב שזה הכי טוב, אז לפי זה ישפטו אותו. בתור בני אדם אין לנו מושג מה עובר על אנשים בראש, בלב, ולכן יש לנו דרכים שיצרנו, ומי שסוטה מהן נענש, אבל לא ככה אצל *בורא העולם*, "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון", יש בזה עומק מטורף.
יש לי עוד המון דברים שעוברים בראש בנושא, אבל אני לא יודע איפה להתמקד.. אם יש עוד צורך בכלל;) מה שצריך, בפרטי או כאן, בכיף

תקשיבי את צריכה להבין שה' אוהב אותך
והוא לא כתב את התורה כדי שתפחדי ולא תחיי הוא כתב את זה כדי לכוון אותך
תחיי את החיים שלך ותדעי שה' שם
לא צריך לפחד אין בזה שום קטע
ותזכרי שתמיד אפשר לכפר על החטאים

שואל השאלה:
כן אבל אני כאילו כל הזמן בטוב וקצת נמאס לי מזה אני רוצה גם להרגיש איך זה לעשות טעויות גדולות וללמוד מזה אבל רוב הדברים שאני רוצה לעשות אסורים בתורה.

אסור לעשות טעויות בכוונה, זאת בדיוק עבירה על "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה" (דברים ו', ט"ז)

בדרך כלל אחרי שעושים טעות מעדיפים שלא היינו עושים אותה.. אחד הדברים הנכונים זה ללמוד מטעויות של אחרים, בגלל מצבים כאלה.
ואם זה אסור מהתורה, כנראה שיש סיבה לזה. הדברים לא כתובים בגלל הסתכלות רגעית "זה כיף לי לאכול חזיר! למה זה אסור?", אלא כנראה בהסתכלות בטווח הרחוק, דרך החיים הראויה והנכונה. חיי משפחה בריאה זה דוגמא מצויינת לכך, בעיקר בדור של היום (כל ה100 שנים האחרונות, למעשה).

שואל השאלה:
הנה זו הסיבה שאני מפחדת ^ בגלל זה כי אני רוצה לטעות וללמוד מזה ולהבין דברים אבל אני נמנעת מזה

מרגישה כמוך

כדאי ללמוד על הערך החיובי של המצוות והמעשים הטובים שאנחנו מקיימים, על ההשפעה הטובה שלהם עלינו, על הטוב שהם עושים בעולם, על נחת הרוח שעולה לפני ה'.
יתכן שמבט כזה על המעשים שלנו יעזור לאזן בין תחושת היראה לצדדים אחרים שיש בנו.

וגם, חשוב ללמוד על אהבת ה' אלינו, על זה שהוא רוצה בנו, ורוצה שנחייה את חיינו, שעצם החיים שלנו הם דבר גדול, עוד לפני המעשים שאנחנו עושים. חשוב להיות מלאים בביטחון בחיים שלנו ובשמחה גדולה בהם ומכוח זה לגשת לקיום המצוות.

חחע חחע רילאקס בייבי רילאקס
זאת לא התורה של בורא עולם אם זה מה שלימדו אותך
תתרחקי מכל מי שמלמד תורה ומכניס בך פחדים במקום לעודד אותך ולהכניס בך כוח ותקווה
אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד.

אני חושב שהתורה לא אמיתית אבל אני מאמין באלוהים 100% אני חושב שלא צריך לדבר עם אלוהעם דרך ספרים וסידורים, פשוט לדבר איתו ולהאמין בו, כל הרבנים האלה והתורה הזאת זה סלם חרטא כדי שלאנשים יהיה משמעות בחיים אבל אף אחד מהם לא דיבר עם אלוהים ואף אחד לא יודע מה הרצון האמיתי שלו, אלוהים לא הביא אותו לעולם כדי שניהיה רובטים ונתפלל כל היום, אלוהים היה רוצה שנעשה מה שטוב לנו והוא מסתכל עלינו מלמעלה מכוון אותנו. תאמיני בו והכל טוב יהיה טוב

יראת עונש זה דבר שיכול להיות טוב שירחיק את האדם מן העבירה לפחות בתור התחלה עד שיתעלה רוחנית אבל צריך לדעת שיראת עונש זה הדרגה הכי נמוכה בעבודת השם (אם כי זה עדיין עבודת השם)
צריך לבאר למה אנחנו נענשים? למה השם מעניש אותנו?
אלא צריך לדעת הכל זה מחמת אהבתו יתברך אלינו ומחמת הגעגועים העזים בינינו לבינו הקשר של האהבה הכי חזק שקיים וכשאנחנו חוטאים אנחנו מתרחקים מהשם ופוגמים בנשמה שלנו, לכן הוא כביכול מעניש אותנו כדי שנשוב אליו וכדי שהנשמה שלנו תתנקה מהחטא הרי אי אפשר להידבק בו יתברך אם בנשמה שלנו יש כתם של חטא
התענוג של קרבת אלוקים זה הרבה יותר עוצמתי וחזק מאשר העונש ולזה נבראנו כדי לבחור בהשם כדי לשמח אותו כדי ליצור כלי שיהיה משכן להשם דווקא במקום הכי חשוך שבורא עולם מתאווה לדירה בתחתית "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" בתוכו לא נאמר אלא בתוכם הוא מתאווה יותר מכל לזה שנעשה רצונו ונהיה בשמחה ואז הוא יוכל לשכון בנו ובוודאי שאנחנו גם צמאים יותר מכל להשם יתברך ועל זה אומר דוד המלך בתהילים "כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלהים: צמאה נפשי לאל חיי מתי אבוא ואראה פני אלהים"
זה תקף לכל יהודי, התיאור שלו כזה נכון כמו שאייל עכשיו אין לו מים אייל מתאווה לשתות כך נפשנו כל כך רוצה וצמאה ומתגעגעת לבוראה היא לקוחה ממנו ורוצה כל כך לשוב אליו וגם הוא מתגעגע אליה יותר מכל יש משל של רבני נחמן לא אכנס לזה יותר מדי אבל הייתה בת מלך שהמלך אהב אותה יותר מכל הבנים ויום אחד אמר בטעות שהלא טוב יקח אותך ואז היא הייתה בכלא של הלא טוב בכביכול "ארמון" שלו והמלך שלח את השני למלכות להשיב אותה. זה אנחנו פעם היינו קרובים להשם חלק ממנו ושמחנו בו והיה הכל טוב אבל השם רצה שיהיה בחירה חופשית וממילא אם נבחר בו נהיה יותר קרובים אליו מלפני החטא וזה כביכול מה שאמר שהלא טוב יקח אותך ונולדנו לעולם הזה לתוך הגוף שכולא אותנו שאנחנו רואים כארמון כל מה שהיצר מציע לנו ויש את השני למלכות שזה גם אנחנו שתפקידנו להחזיר את נשמתינו אל בוראה ומסופר בסיפור כמה המלך בוכה ומתגעגע לביתו.
יראת עונש זה קיים וזה יכול להיות טוב אם זה עוזר בעבודת השם אבל זה לא התחליט ועדיף לעבוד את השם בדרכים אחרות
אגב גם בגן עדן יש יראה עצומה וזה יראת הרוממות אין לי זמן להסביר עכשיו אבל ממליץ לבדוק באינטרנט

השם אוהב את כולנו והתורה רק מכוונת אותנו לדברים אין לך ממה לפחד❤

^ לא. למה שהוא לא יגלה לנו מה רצונו האמיתי? למה שיתן לנו לנחש את זה? הרי כל אחד יכול לטעות בחשבון. בשביל זה הוא כן נתן לנו את התורה במעמד של כל העם ששם כולם שמעו אותו מדבר אלינו ושנדע שהוא זה שנותן לנו את התורה ואף אחד לא מדבר איתנו בשמו סתם ככה. זה בניגוד למה שאתה אמרת "שאף אחד לא דיבר עם אלוקים".

הנגן המצייר:
אי אפזר ללמוד מטעויות של אחרים כי זה בכלל לא אותו דבר כמו ללמוד על בשרנו.

עכשיו אני לא הכי מאמין בספר הזה, אבל אני הייתי בדת ששלטה עליי אפילו יותר ממך והיו לי מלא איסורים וככה חייתי תמיד.
פשוט קיבלתי מלא דברים כמו שהם וסתמתי.
(ועד עכשיו,3 שנים אחרי, הרבה איסורים נשארו חקוקים אצלי).

הקיצר מה דאת צריכה לעשות זה קצת להתגמש או אפילו תיקחי 3 חודשים ותרשי לעצמך להרגיש קצץ חופשייה: לא לעשות טעויות בכוונה, אבל גם לא להיות בחרדה מזה כל הזמן.

^^ זה נקרא אפיקורוסות..
לזלזל בתורה ובחכמים = זלזול באלוקים..

לשאלה, מה שכתב ברכת המזון נכון מאוד.
צריך לעבוד את השם גם מיראה וגם מאהבה. עד שנגיע לרמה של אהבה.. נדיר למצוא אנשים בדור שלנו שעובדים את השם מתוך אהבה, אבל יש.