לדעתכם אבחון של אוטיזם הורס את החיים?

אני אוטיסט וחברים שלי יודעים ואין לי ממש בעיות. אני חי חיים רגילים.

לא אנשים ככה מקבלים דברים או משהו מהמדינה

אין לי שמץ הבנה בזה, אבל לדעתי זה תלוי ברמת התפקוד

לא
אני מאובחנת והכל כרגיל בשבילי

שואל השאלה:
^^ מתי אבחנו אותך?

אני גם מאובחנת אבל יש פה תשובות של מישהי שאומרת שזה הורס את החיים

כשהייתי מאוד צעיר. אבל לא ידעתי עד איזה כיתה ה. מצאתי בפוקס על משהו שלא קשור בכלל. סיפור מצחיק באמת.

לא ההפך
עדיף לדעת מי אתה ומה יש לך מאשר להישאר בשאלה עם עצמך ולחשוב שמשהו לא בסדר איתך
וגם דרך אגב מקבילים הרבה הטבות מהמדינה אז די שווה

לא,
ואם כבר,
זה רק משפר

לאבחון יש יתרונות ויש חסרונות.
העניין שאבחון גורם לך להיות מודע, זה גם יתרון וגם חסרון. מצד אחד כן, אתה מודע לכל הדברים הקטנים (והגדולים) בחיים שלך שמושפעים מהאוטיזם, אתה מודע לאיך שאתה מתנהג ומגיב אחרת מאחרים. מצד שני, זה לא שבלי האבחון אתה לא סובל מהדברים האלה. וגם בלי האבחון אתה יכול להיות מודע לקשיים ולשוני שלך, אבל פשוט לא לדעת או להבין ממה זה נובע. בהיבט הזה, הידיעה שיש לך אוטיזם יכולה להקל עלייך בלהבין את עצמך והשוני שלך. ולהתאים את התמיכה שאתה זקוק לה.

להתנהג באופן נורמלי בכוח זה מיסוך, בעצם העמדת פנים או משחק. נכון, אוטיסטים לא מאובחנים לרוב מסגלים לעצמם את היכולת הזו בלי לשים לב, אבל זה מתיש. אבל גם עם אבחון, זה לא שמפסיקים למסך או לא לומדים לעשות את זה בכל זאת.

אוטיסטים יכולים להתנדב לצבא אם הם רוצים. במובן הזה אבחון מאוד חשוב דווקא, כדי שאם הם יבחרו להתנדב - הם יקבלו את התנאים שהם זקוקים להם. ואם הם לא רוצים או לא מסוגלים, הם מקבלים פטור בלי לעבור גיהינום אצל קבנים.

גם אל תשכחי שלאוטיסטים יש "רמות תפקוד" או "צרכי תמיכה" שונים, יש לא מעט אוטיסטים שמסתדרים לבד, עובדים וחיים בלי מסגרת חיצונית. מי שצריך את המסגרות האלה יצטרך אותן גם בלי האבחון. זה לא שבלי אבחון התסמינים והקושי והצורך בתמיכה נעלמים.

ממש לא הורס.
בטח שאפשר לשרת בצבא