זה בסדר להתעלם מאנשים מהעבר שלי?

כן בטח

ואת צריכה לדבר אני תמיד פה :))

כן

שואל השאלה:
אבל זה לא יראה ילדותי שאני ככה מתעלמת מהם? אני פשוט לא מוצאת את המילים הנכונות להגיב או לא מרגישה בנוח לשחק איתם בצביעות כאילו שאנחנו עדיין "חברים"

מה ממש לא למה ילדותי?
אני גם מתעלמת מאנשים מהעבר שלי וזה בכלל לא ילדותי

שואל השאלה:
כי אני זאת שהייתי המציקה "הדואגת" זו שרואה הכול בוורוד המעצבנת הזאת בבוקר עם החיוך לא יודעת הייתי ילדה חיובית מידי.. וזה היה מעצבן אותם והראתי את החולשות שלי להם, אני פשוט מרגישה גם כיום בתור נערה בת 16 מעצבנת ומציקה רק בגלל שככה הם תייגו אותי בילדות כשחיפשתי תצומת לב והייתי הליצן של הכיתה שמנסה לשמח את כולם, אז פתאום להתעלם מהם? יש לי חרדות לגבי איך הם יתפסו אותי(:

אמאלה תקשיבי רציני שגם אני מרגישה ככה והרגשתי ככה ואני הילדה השמחה והדואגת וזאת שתמיד תתן חיבוק בבוקר ושתמיד צשאת איך אתה אבל באמת שזה לא ילדותי אני מבטיחה לך שימי עליהם פס

שמעי אני אגיד לך את האמת
מהצד זה כן נראה ילדותי. כי הם לא יודעים שהם טריגר בשבילך והם לא מבינים את הסיבה להתעלמות, מבינה? אם מישהי שהכרתי בעבר סתם תתעלם ממני אני כן אחשוב שהיא ילדותית שהיא אפילו לא מחזירה לי "שלום". אז אני כן חושבת שאת יכולה להתעלם אבל להחזיר "שלום" זה המינימום, לא ביקשו שיחת נפש אלא רק להביע נימוס מינימלי

כן גם אני ככה עם חברה לשעבר שניסתה לעשות עליי חרם

שואל השאלה:
בפעם הקודמת שאמרתי למישהי מהן שלום שפעם הייתה אלימה כלפי ביסודי היא חיבקה אותי והרגשתי בחילה כאילו אני השפן שלה או משהו^

^אמאל'ה גם שלי ככה והיא קראה לי חמאסניקית אחר כך

שואל השאלה:
וטפ בנות כאלו לא שפויות באמת.