פתאום אני מרגישה לא בסדר שפעם ראשונה אני מרגישה לא אשמה על זה שכועסים עליי ועל הזמן כועסים מה לעשות ?

נמאס לי להיות הילדה הנשלטת הטובה והצייטנית שמקשיבה לכולם אבל לא מקשיבה לעצמה אבל אם אני לא יהיה אפילו המשפחה שלי לא תקבל את זה כי אני לא באותה הדעה או עושה מה שרוצים ממני אפילו אחותי התאומה מורדת בי כל הזמן כאילו היא מעליי ואני מדברת איתה על זה אבל אז היא מתחילה להביא תרוצים ולרחם על עצמה ואמא שלי מצטרפת לזה ואחרי הכל אני לבד כי כן השנה עברתי בית ספר ויש לי חברות אבל לא כאלה שאני יכולה לסמוך עליהן כי אחותי חברה משותפת שלהן איכשהו ומרגיש דוגרי שהיא לוקחת ממני כל מה שיש לי והיא יותר טובה ממני ובאיזשהו שלב מעליי ואני לפעמים שותקת ונותנת לזה לקרות כדי לא להפגע יותר או לעשות קרע במשפחה בחיים אחותי לא הרגישה אשמה במשהו שעשתה וגם שכעסו עליה זה הגיע למצב שמבקשים סליחה גם כשהיא טעתה (זה לא קורה הרבה) ובסוף אני שעות יושבת לי בחדר ובוכה ומבינה שלא טעיתי ואז או שעושים לי טובה ומדברים איתי בזלזול עד שיש איזה סוליב בלי המילה סליחה או שאני פשוט מבקשת סליחה תמיד אני האשמה ואני הדפוקה לפני שמקשיבים לצד שלי שופטים אותי וכן אמא שלי משוויצה בזה שאני תלמידה מצטיינת עם ציונים טובים ומנומסת חייכנית ואופטימית כזאת שכיף להיות איתה , מצחיקה וזורמת אבל אף אחד לא רואה את הצד השני ,את הצד הפגיע את הצעקות והמילים הלא מכבדות ,את הדמעות שזולגות לי כמעט כל יום ,זה שלפעמים עד שיש לי חוזק זה רק גורע ממני וגורם לי לחשוב שאני חלשה יותר שאמרתי את דעתי כי זה לא מתאים ,את העבר שלי שנפגעתי ממנו שלא לגמרי עבר ממני ,את הילדה שרוצה לצעוק לעולם ורוצה להיות מוגנת יותר ,זאת שצריכה חיבוק ממישהו אבל אין לה עם מי לדבר כי שהיא מדברת היא לא באמת חשובה וגם אם כן זה כי מרחמים עליה ....
מה לעשות ?