תפרקו, מה הדבר הכי מצלק שקרה לכם בחיים?

אמא שלי אמרה לי שאני מפלצת ושאני מיותרת (כי אני הילדה האחרונה) וזה יחסית כלום אבל זה ממש כאב לי

התחת של המורה נמרח לי על הפנים

זה נשמע דפוק רצח, אבל חוסר צומת לב מבת הזוג כשהייתי בזוגיות.
זה שבר אותי פעמיים

שאחים שלי (בעיקר אחותי) פגעו בי ככ כשהיינו יותר קטנים והתוצאה זה שאני פשוט לא מסוגלת פשוט להינות איתם אני רוב הזמן קרה אליהם ומתי שאני "בטעות" נחמדה אז מבפנים אני נזכרת במה שהם עשו ואז הופכת להיות קרה אליהם שוב
ואני כבר לא נפגעת מכלום ממה שהם אומרים לי

וואו פרקתי

שגיליתי משהו שבעקבותיו אני שונאת את אבא שלי

שואל השאלה:
מצטערת לשמוע

המחלה של אבא שלי שכתוצאה מכך הוא נפטר כשהייתי נערה

בוכה^
כשחברה טובה שלי נהייתה רעילה ביסודי/חטיבה והרסה לי את התמימות (פיזית)

כשעברתי למקיף ואנשים פשוט הצעחמו ממני והרגשתי כל כך בודדה בדידות

אני: "למה אני צריך להתחנן שתתני לי לגזור את השיער רק בגלל שנולדתי בת?!"
אמא: "את בת למה את רוצה תסרוקת של בנים? את תראי כמו לסבית"
מאז אני שונא את המשפט "את בת" אז מה אם אני בת?? למה אני צריכה לשנוא להיות בת בגלל המשפחה שלי?? אני בכיתי שנה שעברה המון בגלל זה תמיד חשבתי "למה אני בת? למה אני בת? למה אני בת? למה אני בת?!" נמאס לי מזה חחח