מוסרים את הכלבה...

יש לי כלבה, היא הדבר הכי מושלם שיש בעולם כולו! כל פעם שאני חוזרת מבית הספר היא קופצת עליי, קטנה כזו חמודה קפצנית, כל פעם שלא מקשיבים לי, אני מדברת איתה כל פעם שלא נעים לי, אני מטיילת איתה
היא החברה הכי טובה שלי! בעצם... אני מרגישה כאילו זו הבת שלי! אני כל כך אוהבת אותה! אני בוכה עכשיו... אני מבינה שזה נגמר, השיצו שלי הולכת לבית אחר. היתה תקופה שניפרדתי ממנה לשבוע וכל לילה בכיתי מתחת לכרית, ומה עכשיו? זה לנצח! היא תעבור ללב של מישהו אחר! היא נובחת עכשיו במרפסת אבל אני לא מסוגלת ללכת איליה.
זה כמו שאח שלך או אחותך יעברו לבית אחר
אני מניחה שזה קורה כשהם מתחתנים אבל הם חוזרים לבקר!
היא לא תחזור לבקר! היא לא! היא תלך לה לבית החדש שלה ואני אשאר כאן עם הגעגועים. אני קיבלתי אותה לבת המצווה שלי, כשהייתי בת 12 והיא היתה בת 3 חודשים
עכשיו אני בת 14 והיא בת שנתיים +
עוד לא הבאנו אותה....
אני מניחה שזה יקח קצת זמן.
אבל עכשיו אני בוכה
ניסיתי לעצור את זה בכל דרך אפשרית, הבטחתי מיליון הבטחות שקיימתי אבל הם לא ישנו את דעתם
אני בוכה עכשיו
כי אני נפרדת מהכלבה