ההורים שלי מוסרים את הכלבה

היא אהבת חיי יש לנו אותה עוד מעט שנה אבל נורא קשה לגדל אותה האנרגיה שלה לא נגמרת וזה נורא קשה להורים שלי
כואב לי בלב פיזית אני לא יכולה לתת אותה ולחשוב שלא אראה אותה יותר לא אחבק אותה יותר לא אצלם אותה יותר לא אצא איתה לטיולים לא אגיד לה בוקר טוב כל יום כיא לא תחכה לי שאחזור לבית כל יום ותקפוץ עליי כמו משוגעת מהתרגשות זהו היא לא תהיה פה יותר
אני אחזור לבית ויהיה ריק אף אחד לא יתרגש שחזרתי כמוהה ולא יהיה לי עם מי לצאת לסיבוב כשהא לי לנקות את הראש היא פשוט לא תהיה פה

איך אני אתמודד עם זה? זה מרגיש כאילו לוקחים לי את אחותי הקטנה בלי לשאול אותי ואין לי מה לעשות עם זה
אני יודעת שקשה לטפל בה גם לי זה קשה ואני יודעת שיהיה לה יותר טוב במשפחה שיהיה לה מספיק זמן אליה אבל איך אני אתמודד עם החור הזה היא הדבר שאני הכי אוהבת בעולם