הפרעות אכילה בבקשה תיכנסו

גם אני בת 16 וחצי עם הפרעת אכילה. מה שיש לך לעשות הוא לנסות להקשיב למה שהגורמים המקצועיים אומרים לך, אם את באמת לא רוצה שהמצב יחמיר ושההפרעה תחזור לשלוט בחיים שלך. אין ברירה - ככה נפטרים מזה. אני מאמינה בך.
בהצלחה!

שואל השאלה:
אני באמת לא מסוגלת, אמא שלי פשוט מכריחה אותי לאכול וחושבת שזה עוזר וזה ממש לא - היא הכריחה אותי לאכול היום 1800 קלוריות ואני לא יודעת מה לעשות מרוב תסכול

^אני מצטערת, אני יודעת שזה מתסכל. אני שונאת את התפריט שלי ואת הדיאטנית שלי, ורק לחשוב על כמות הקלוריות בתפריט שלי (שהן, אגב, הרבה יותר מ-1800) זה משהו שעושה לי חלחלה. זה באמת מזעזע, ואני בטוחה שגם את בקושי מסוגלת לשאת את המחשבה על האוכל שמצפים ממך לאכול. זה חלק מההתמודדות הזו. לצערי, ככה זה צריך להיות, לפחות בשלבים מסויימים של ההחלמה. את צריכה לזכור שהתסכול הזה הוא סימן לזה שאת באמת תוקפת את ההפרעה - אם היה לך כיף ונוח, היית יודעת שאת לא מאתגרת את התפיסות שלך ולא מתקדמת לשום מקום. זה קשה, וזה צריך להיות קשה. את חזקה ואת מסוגלת לעבור את זה, גם אם זה מרגיש לפעמים בלתי אפשרי.

שואל השאלה:
אבל זה לא עוזר אם היא בוחרת בהחלמה בשבילי, אני לא בחרתי בזה, אז במה זה יעזור? זה יהיה בדיוק כמו בתקופת החלמה הקודמת שבה אני לא בחרתי בזה וזה יסתיים בדיוק באותה הנקודה, היא צריכה לתת לי לבחור בהחלמה לא לבחור בה בשבילי, זו אחת הסיבות שההפרעה שלי קיימת מלכתחילה - היא כל החיים שלי תמיד לקחה לי כל פאקינג שליטה אפשרית בחיים שלי בכל תחום אפשרי

^אני באמת ממש מבינה אותך ומזדהה איתך, אבל אני חושבת שגם אם מה שאת אומרת נשמע מפתה, הוא לא בהכרח נכון. לפעמים אנשים אחרים חייבים לעשות את הבחירה הזו עבורך, כי את לא מסוגלת לעשות אותה בעצמך בשלב הזה. אני לא מדברת סתם, אני אומרת לך מניסיון - הכריחו אותי להיכנס לתהליך של ההחלמה כשממש ממש לא רציתי להיפטר מההפרעה, ולקח לי הרבה זמן לבנות את הרצון לצאת מזה ולהחליט שאני רוצה להחלים. אני עד היום לא בטוחה לחלוטין שאני רוצה לצאת מזה, אבל משהו בתפיסה שלי כן השתנה, וזה לא היה קורה אם לא היו מחליטים עבורי ומכניסים אותי לתהליך הזה. אחד הדברים שדפוקים בהפרעות אכילה הוא העובדה ששליטה היא דבר כך כך מהותי וחשוב עבור מי שחולה בהן, ובכל זאת הדרך לאפשר לו להחלים היא לקחת אותה ממנו בצורה טוטאלית וממש לדרוס את העצמאות שלו. הדרך לבנות עבורך את היכולת לשלוט על החיים שלך היא קודם כל לקחת את השליטה מהידיים שלך, להעביר אותך תהליך קשה מאוד שבו את לומדת איך להתמודד נכון עם השליטה הזו, ואז לקבל אותה בחזרה בהדרגה. נכון שהיה הרבה יותר קל ומהיר אם היית יכולה להחליט לבד לצאת מזה ופשוט לעשות את זה. הבעיה היא שזה לא עובד ככה, גם אם נראה לך שכן.
שוב, מניסיון - הייתה תקופה שבה שכנעתי את ההורים שלי לתת לי לנסות לבד, ובסוף התדרדרתי כל כך שכל התקדמות שהייתה לי עד אז נמחקה, והגעתי למקום הכי נמוך שהייתי בו אי פעם מבחינה פיזית ונפשית. לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לקחת את השליטה ולהתמודד איתה כמו שצריך, ואנחנו פשוט טועים בקשר לזה.

את צריכה לקבל עזרה מאנשי מקצוע שעוסקים בזה בשביל לעקור את זה ממך אחת ולתמיד. זה שרק ינסו להאכיל אותך זה יכול לעזור לך לא לקרוס אבל עדיין זה ישאר בתוכך. אנשי מקצוע הוציאו ממצב כזה הרבה מאות אנשים. כדאי לך

שואל השאלה:
הייתי גם אצל מטפלת בהפרעות אכילה, גם אצל דיאטנית וגם אצל פסיכולוגית - לא עזר

טוב שאת משתפת כאן ולא נשארת עם זה לבד. קיבלת כאן כבר תגובות מצויינות מבעלות ניסיון.
את מתארת את המאבק שלך בעצמך, את הרצון להיות בריאה אל מול הקול שרוצה לוותר ולחזור לשליטה במזון.
כמו שכתבו לך, חשוב לדבוק בתפריט המסודר שמכינה לך התזונאית. אולי תוכלי לחזור / להמשיך פגישות עם מטפלת בהפרעות אכילה או עם פסיכולוגית? תוכלי לשוחח איתה על הצורך שלך לבחור ולהחליט בעצמך. אם אין לך תקשורת טובה עם המטפלת/פסיכולוגית , אולי אפשר ללכת למישהי אחרת ?

בבקשה אל תישארי עם זה לבד. ההחלמה היא מסע ארוך ומלא אתגרים וכדאי לקבל עזרה. שולחים לך מכאן חיבוקים חמים.