איך אתם מתמודדים עם הידיעה שבכל רגע הכל פשוט יכול להיגמר וזה רק עניין של זמן?

לא חושב על זה

מכסימום נמות
אני מאמינה בכול ליבי שאם אני ארצה מספיק לחיות ואנצל כול רגע
אלוקים לא יקח אותי

וואלה עד עכשיו לא חשבתי על זה

אלוקים איתי ואני מפחדת רק ממנו אבל בקטע טוב כזה לא בקטע שהוא רע

למה ככה בלי פרח לא מכבד שלך

אני בן 19, ברגעים האחרונים שלי, אני פשוט אשמח שהספקתי לעשות כל כך הרבה בכמעט עשרים שנה ואפילו בחצי/רבע מהעשרים שנה האלו פשוט היו גן עדן, עשיתי דברים שאני שמח שעשיתי, חוויתי דברים שאני שמח שחוויתי אז אני הודה על הכל וזהו, אני אפחד ברור אבל אני הודה גם על הכל, שהספקתי כל כך הרבה בזמן כל כך קצר. אבל הכל לטובה, אני מאמין שלא משנה מה יקרה כל עוד אני אהיה טוב גם בעתיד שלי יהיה טוב.

^הכל בסדר?

^כן הכל בסדר, אם קראת הכל בטח את שואלת את זה בציניות/זילזול/צחוק אז אני אענה לך בכבוד, שאני כתבתי מה שעל הלב שלי, ויש דברים שאפשר לצחוק עליהם שהם מצחיקים ויש כאלה שאפשר לצחוק עליהם והם פשוט לא מצחיקים/חסרי משמעות לכתוב כמו מה שכתבת, שנובע ממושפעת מהסביבה וכן אפשר להבין זה הגיל של להיות מושפעים:)3>❤

^סך הכל שאלתי אם הכל בסדר כי היה לי אכפת לא יודעת מה עברת עם אחרים

^בסדר אז שיהיה למראית עין, לכאלה שבאמת צריכים לראות את זה ויש יותר מידי אז נאמנים לא למחוק.
וכן הכל בסדר, התכוונתי ששמחתי על החיים האלה אם חס וחלילה יקרה לי משהו.
וכתבת "לא יודעת מה עברת עם אחרים"
אני חייב לכתוב שאני לא מכליל אבל עם אחרים עברתי הרבה , החכמה זה להסיק את המסקנה על אדם שהגיב לך משהו שלא הבנת וגם לא להגזים איתו בתגובה כמו שהיה ניראה לי שהתכוונת למשהו אחר פחות טוב אבל לא הגזמתי וברור שלא קיללתי כל עוד לא הייתי בטוח מאה אחוז שהכוונה שלך הייתה רעה, אבל הכל טוב.
תודה רבה ששאלת, ושוב התגובה שכתבתי קודם שתהיה למראית עין לאחרים שבראש הזה, תודה לך:)

בולעת כדורים ומחכה ללכת לפסיכיאטר