6 תשובות
יצא בטעות אנונימי ^
אפשר לשאול למה את עוברת לפנימייה?
זה לגיטימי שאת קצת חוששת מזה, בכל זאת שינוי גדול..
אבל תזכרי ששינוים זה לא בהכרח דבר רע.
תאמיני בעצמך שאת תתמודדי עם זה!
דפקה פנימיה זה מקום שמתפתחים בו, לומדים דברים חדשים על עצמך, יוצאים מאזור הנוחות וצוברים חוויות..
אולי התחלה תהיה קצת קשה, אבל אני מאמינה שבסוף הם יהיו כמו משפחה.
זה לגיטימי שאת קצת חוששת מזה, בכל זאת שינוי גדול..
אבל תזכרי ששינוים זה לא בהכרח דבר רע.
תאמיני בעצמך שאת תתמודדי עם זה!
דפקה פנימיה זה מקום שמתפתחים בו, לומדים דברים חדשים על עצמך, יוצאים מאזור הנוחות וצוברים חוויות..
אולי התחלה תהיה קצת קשה, אבל אני מאמינה שבסוף הם יהיו כמו משפחה.
שישי שבת זה בבית וגם בפנימיה תמיד יש ספריה או חדרי שקט וחדרים כאלה שתמיד אפשר להתבודד שם
אנונימית
שואל השאלה:
כן אבל אני מפחדת כי בכל פעם שאני מרגישה חוסר ביטחון עצמי או ערך עצמי נמוך אני רגילה להיות בבית בחדר או להסתגר ופתאום להיות חשופה ככה ולהרגיש בפנימייה חסרת ביטחון זה קצת מפחיד ומלא בחששות
כן אבל אני מפחדת כי בכל פעם שאני מרגישה חוסר ביטחון עצמי או ערך עצמי נמוך אני רגילה להיות בבית בחדר או להסתגר ופתאום להיות חשופה ככה ולהרגיש בפנימייה חסרת ביטחון זה קצת מפחיד ומלא בחששות
אנונימית
תקשיבי אני מבינה שזה מפליד אבל פנימיה זה החוויה הכי כיפית שאפשר לחוות ילדי פנימיה הם גם עצמאים יותר גם בטוחים יותר בעצמם גם יודעים להתמודד בחברה וגם ידעו בעתיד להסתדר יותר טוב לבד זה מלא כלים שיעזרו לך בחיים . ובשניה שתיכנסי לפנימיה את תכירי אנשים שהם יהיו המשפחה השניה שלך ותיהיה לך את החוויה ותקופה אחת הטובות בחיים שלך
שואל השאלה:
כן בטח אני עוברת בגלל שאני לא מסתדרת עם המשפחה שלי אז כן זה מרגיש כאילו עכשיו אני עצמאית לעצמי אבל יש לי חרדה חברתית ואני תמיד מנסה להשאר אופטימית ואני יודעת שאולי בהתחלה אני לא אעוף על פנימיה אבל אז אסתדר איכשהו אבל גם אז אני פשוט מפחדת מהרבה דברים כמו זה שזה בעיר אחרת ממש רחוק מהמקום שאני רגילה אליו, או מה אם אני לא אתחבר? אבל אני יודעת שאני כן איכשהו ואני גם לא מרגישה שאני אוהבת את עצמי מספיק בשביל להראות את הפנים שלי שם 24/7 כי אני מרגישה בשמש תמיד מכוערת כלכך למרות שאני יודעת שיכל להיות גרוע יותר מראה זה אחד, אבל מעבר לזה.. התחושות של לעמוד על שלי לבד וכל זה זה בסדר אם זה בקצב שלי? אני תמיד מפחדת ששופטים אותי אני מקווה להסתדר ואני יודעת שזה יעזור לי בכל תחום בחיים וגם להיות עצמאית יותר וחזקה יותר אבל אני מפחדת להיות מישהי שאני לא רק בגלל לחץ חברתי או בשביל "שיאהבו " אותי ויש לי את זה לפעמים אני לא שמה לב ואני מתנהגת שונה ממה שאני באמת מנסה תמיד לרצות אנשים זה הפחדים שלי, להיות שפוטה חסרת דעות חסרת עמוד שדרה משהו שלבד קל לי לעמוד על שלי אבל אני אצטרך להיות עם הרבה אנשים..
כן בטח אני עוברת בגלל שאני לא מסתדרת עם המשפחה שלי אז כן זה מרגיש כאילו עכשיו אני עצמאית לעצמי אבל יש לי חרדה חברתית ואני תמיד מנסה להשאר אופטימית ואני יודעת שאולי בהתחלה אני לא אעוף על פנימיה אבל אז אסתדר איכשהו אבל גם אז אני פשוט מפחדת מהרבה דברים כמו זה שזה בעיר אחרת ממש רחוק מהמקום שאני רגילה אליו, או מה אם אני לא אתחבר? אבל אני יודעת שאני כן איכשהו ואני גם לא מרגישה שאני אוהבת את עצמי מספיק בשביל להראות את הפנים שלי שם 24/7 כי אני מרגישה בשמש תמיד מכוערת כלכך למרות שאני יודעת שיכל להיות גרוע יותר מראה זה אחד, אבל מעבר לזה.. התחושות של לעמוד על שלי לבד וכל זה זה בסדר אם זה בקצב שלי? אני תמיד מפחדת ששופטים אותי אני מקווה להסתדר ואני יודעת שזה יעזור לי בכל תחום בחיים וגם להיות עצמאית יותר וחזקה יותר אבל אני מפחדת להיות מישהי שאני לא רק בגלל לחץ חברתי או בשביל "שיאהבו " אותי ויש לי את זה לפעמים אני לא שמה לב ואני מתנהגת שונה ממה שאני באמת מנסה תמיד לרצות אנשים זה הפחדים שלי, להיות שפוטה חסרת דעות חסרת עמוד שדרה משהו שלבד קל לי לעמוד על שלי אבל אני אצטרך להיות עם הרבה אנשים..
אנונימית
באותו הנושא: