רק רוצה לפרוק משהו שיושב לי על הלב, אוהבת לכתוב דרמתי,מעניין מישהו?

כל החברות שלי פיתחו בעיות אכילה
כל החברות שלי הורידו במשקל
כל החברות שלי מפחדות לאכול
אין להן תיאבון
הן לא רעבות בכלל
אחרי מנה של ילד הן מפוצצות
הן אומרות שבבית הן אוכלות יותר
מפצות על מה שאני לא רואה
מבטיחות לי שהן בסדר
רק לוקחות כדורים לויטמינים
רק יש להן בחילה קשה אחרי כל אוכל
רק לא רוצות לצאת איתי למסעדות כי הן בדיוק אכלו
או כי לא מתחשק להן עכשיו מסעדה
או משהו 'כבד'
ורק אני
אוכלת בכוח
אוכלת גם כשלא בא לי
אוכלת שטויות שישמחו אותי לרגע
רוצה להקיא כל שבת כי אכלתי יותר מהתפריט
מנסה להרזות בלי להרוג את הגוף
לעודד את הנפש שזה מצליח
אבל זה לא
הנפש לא אוכלת את זה
ואז היא נשברת
נשברת שאין לה מספיק כוח רצון לאכול נכון
מה זה לאומת לא לאכול בכלל?
נשברת שכולן הצליחו כביכול ואני לא
נשברת שלא הצלחתי לשמור על היקר לי מכל
מהפחד הכי גדול שלי
מה אם הן יעזבו אותי?
מה אם לא ארגיש כל כך כישלון ואשמה אם לא יהיו שם?
או ש..
אולי לא להרגיש בכלל?
לא
גם זה לא עבד
כי הן תמיד יביאו אוכל ניחומים לעודד אותי,
כי אני באמת יעלה חיוך על ששמו לב שאני לא בסדר
אבל לא שמו לב מה לא בסדר
ניסיתי להזהיר אותן לפני
ראיתי את זה מגיע
כמו שאני רואה כל אסון מגיע
אני מנסה להאיר את עיניהן עכשיו
אבל שוב
אותם תירוצים
הן יצפו שאתמוך בהן כשיגיעו לגרוע ממנו הזהרתי?
שאצליח להחזיק להן את היד ולהפיץ אופטימיות?
להבטיח שיעברו את זה והכל יהיה בסדר?
ומה אם אני לא אעבור את זה?
מה אם מי שתעמוד שם תהיה רק שחקנית של מה שהכירו?
מה יקרה
שיגלו שהכל באשמתן?