אני לא מפסיקה לחשוב על האסון שקרה בשביעי באוקטובר כלכך הרבה אנשים שקראו לעזרה ואף אחד לא בא אני שמעתי סיפורים מזעזעים

אנונימית יקרה,
מבעד לשורות אני שומעת כיצד המחשבות אולי ונכנסו למעין סחרחרה מאז האסון לפני כמעט חודש. מחשבות על אנשים שנתקלו לתוך סיטואציה בלתי אפשרית, בלתי נתפסת. אולי המחשבות האינסופיות סביב זה מנסות למצוא איזה הסבר? משהו הגיוני? משהו שאולי נוכל להצליח להבין? לבטא אולי פחד?

זו מציאות קשה לעיכול ואני שומעת כמה היא משפיעה עלייך, ואת חוסר ההבנה כיצד אפשר להמשיך "כרגיל" אולי גם איזו שהיא תחושת אשמה?
הרצון להיאחז בחיים, להצליח לקום ולהמשיך הלאה טבוע בנו ואולי נועד לשמור אלינו..

יקרה, הרשי לשאול האם יש מישהו בסביבתך שאת יכולה לשתף בתחושות? אולי מישהו מהמשפחה, חברים, מסגרות משותפות? מישהו שאולי איתו תוכלי לעשות משהו שיסיט מעט את המחשבות, שיאפשר להטעין את הגוף והנפש.

יקרה, רציתי לספר לך שאני מתנדבת בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ברשת, יש לנו צ'אט אנונימי, בו סייעים שישמחו לשוחח איתך, להקשיב ולתמוך עד כמה שניתן, את מוזמנת לעלות אלינו מתי שתרצי.
מתנדבת סה"ר

זה כבר עבר הרבה זמן מאז