היי אנשים, תקשיבו, עזרתכם חשובה לי ואני חייבת אותה יותר מהכל עכשיו!

אז ככה, כל החטיבה התמקדתי בפאן החברתי, להתחבר לבנות בשכבה ובכיתה, בסוף כיתה ט הסטטוס שלי היה על שני חברות שהיו איתי לאורך כל החטיבה, הרבה בנות כינו אותי שקטה, ככה שהתוכנית מוקבלות שלי לא עבדה, במהלך החופש הגדול שלפני כיתה י' בכיתי לילות ארוכים על המצב החברתי ושאני מרגישה שלא ממשתי את הפוטנצייל החבוי בי אני הרגשתי שאני יכולה להיות מצחיקה ומשוגעת עם ביטחון עצמי בעננים אבל זה לא היה ככה כי לא התחברתי לבנות בסגנון כזה, בחופש חשתי רצון עז לחברות משוגעות ושיכורות סתם ככה על עצם החיים, שעליתי לתיכון החלטתי שאני לא שקטה ומביעה את מחשבותיי בכיתה, זה לא עבד כמו שחשבתי כי חברה שהזכרתי הנ"ל אמרה לי שצוחקים עליי, על איך שאני מדברת, עבר הזמן נכנסנו למלחמה העכשווית ואני באמת לא יודעת מה קרה לי עברתי שינוי בהזנחה בלי לשים לב ושחזרנו לשגרה ללימודים זרמתי מה שיהיה יהיה, ועכשיו חברותיי אמרו לי, שאני נראת פוגעת בעצמי ובסביבה, אגואיסטית, מזניחה את עצמי, השתנת בעיקר ועכשיו הכיתה שלי מורכבת מ-2 חבורות מרכזיות, אני לא משוייכת לאף אחת מהן.
יום אחד אמרתי בקול רגיל ולא גבוהה בכיתה- "פרבולה", סתם כי זה התאים לסיטואציה בכיתה והתחשק לי, וחבורה מרכזית אחת צחקו ממש וחזרו על המילה שאמרתי "פרבולה, פרבולה אני ז"ל, אמאלה", באותו רגע שמחתי שצוחקים ממני אבל אז נזכרתי במילים שחברותי אמרו "צוחקים עלייך לא איתך" ומיד מחקתי את החיוך והנקודה הגדולה היא, מצד אחד, אם אני מדברת צוחקים עלי ואם אני אמשיך ככה ישאר עלי חותם ויזכרו לתמיד
מצד שני, אם אני שותקת אני לא מביעה את מחשבותיי ואת מי שאני,
אמא שלי ועוד כמה אנשים אומרו לי שאני בת אדם תקשורתית וחברותית ואני מסכימה איתם לשתוק זה לא מתאים לי וזה לא אני אז זו בעיה לשתוק אבל בעיה לדבר, אנשים, אני צריכה את הדעה שלכם, איך החיים שלי נראים מנקודת מבט שלכם, בבקשה תגידו באמת מה שאתם חושבים,
מעריכה מאוד תודה רבה לכל העונים,
שאלה: באיזה דרך חיים אתם הייתם ממשיכים לחיות אם הייתם מתחלפים בחיים שלי?