זה הרגיש לי לא אמיתי ואני חייבת לפרוק, אם ישלכם משהו לומר אני אשמח - קשור למלחמה

אני נמצאת כבר מה7 באוקטובר בזירות בדרום, הוקפצתי מהבית. יצא לי להשתתף בכמה קרבות מול מחבלים יחד עם היחידה שלי ויש אפילו מחבל שאני הורדתי. קיבלנו לצאת קצת לבית להתרענן השבת, החלטתי להשאיר את הנשקים שלי בבית כדי לתת לנפש קצת להירגע וכי אני לא גרה באיזה איזור שנחשב מסוכן. אני הלכתי לי בקניון ואני פשוט הרגשתי ממש דרוכה, כאילו הראש שלי עדיין תקוע בלחימה והדריכות שהייתה לי בדרום. כל צליל חריג ישר הרגשתי צורך להעיף עליו מבט והכאפה הכי גדולה שלי הייתה לראות אנשים ומשפחות שמסתובבות שם בזמן בכמויות בזמן שחלק גדול ממה שראיתי וחוויתי בתקופה האחרונה היה קשור למוות, תופת ורחובות שננטשו על ידי אזרחים בגלל מחבלים. במהלך השבועות לא שמתי לב למשהו חריג אצלי, ישנתי כמו שצריך, הגבתי ותפקדתי טוב באירועים. אני חושבת שאחרי המלחמה אתחיל לראות פסיכולוגית כדי למנוע איזה נזק עתידי אבל זה הגיוני שהראש שלי מרגיש ככה?