אני ממש רוצה ללכת לפסיכולוג אבל אני מפחד להגיד להורים שלי

גם אני

אין לך ממה לפחד זה ההורים שלך ובדרכ הורים רוצים את טובת הילד שלהם ושיהיה לו טוב

תבקש ללכת לפסיכולוג פשוט ואם הם שואלים שאלות תגיד להם שאתה מעדיף לדבר על זה עם פסיכולוג

תחשוב שזה יעשה לך טוב ותנסה להגיד להם ברוגע זה לגמרי לטובתך

אין לך ממה לפחד אני בטוחה שהם יבינו ואפילו ישמחו שאתה מספר להם ומשתף אותם במה שאתה עובר

גם אני רוצה
ממש ומפחדת
אבל אם אין לך חוגים וכאלו הם בטח יסכימו כי פסיכולוג זה יקר
פשוט תגיד להורים מרגיש שאתה צריך והם לא יסרבו לפי דעתי

מאז שאנחנו ברחם של אמא שלנו ועד היום אנחנו עוברים בדיקות רפואיות-
גם כשרע, כדי לשפר. גם כשטוב, כדי לשמר.
הגוף פועל בכל יום, כל היום. הוא נתון למכות, שריטות, כאבים, מחלות ומה לא.
וכמו שהגוף צריך עזרה- גם הנפש שלנו.
הנפש שלנו פועלת בכל יום, כל היום. היא נתונה למכות, שריטות, כאבים, מחלות ומה לא.
במיוחד כשאנחנו חיים בעולם שאנחנו חיים: קשיים חברתיים, קשיים לימודיים, לחצים מהמשפחה, מגפה עולמית, מצב ביטחוני בפח.
אז למה כשמדובר בנפש פתאום זה מביך וקשה?
הבעיה היא בעיקר בעיה חברתית ופחד להיתפס בצורה שלילית, כשבפועל- אם היו שואלים אותי, לכל אחד היה צריך להיות "פסיכולוג משפחה" כמו שיש רופא משפחה.
תעזרו לשנות את הסטיגמות בכך שאתם עצמכם תשנו את הגישה כלפי בקשה לעזרה נפשית ותילחמו על זה שזה לא שונה, ולכן אין מה להיות מובכים לבקש אותה