אני רוצה ללכת לפסיכולוג אבל מפחד מאמא שלי

תקשיב, אני נורא מבינה אותך אבל השלב הראשון הוא לספר להורים, ואני למדתי את זה בדרך הקשה, כי הם תמיד יגלו. אתה מסוגל לעשות את זה, ואתה סוף סוף תקבל עזרה, מבטיחה לך שבסוף זה משתלם.
ואתה יכול לספר לה בקצרה, להגיד שאתה חושב שזה יעזור לך, הכל יהיה בסדר.

תגיד לה שאם היית מרגיש בנוח לדבר על זה איתה לא היית צריך פסיכולוג.

שואל השאלה:
החיים שלי הולכים ונהיים מסובכים מיום ליום וזה מקשה עליי, ההורים והמשפחה הם גם חלק מהבעיה. לספר לה יכול רק להזיק לי. אין דרך אחרת?

^ והחיים שלך רק ימשיכו ככה אם לא תספר, אין דרך אחרת. אתה חייב לפחות לנסות לשכנע אותה שאתה צריך את זה ולא לספר הכל.

אנונימי יקר,קראתי את מה שכתבת, נשמע שאתה נתון במצוקה כפולה: גם הקשיים שעוברים עליך ועבורם אתה מרגיש זקוק לטיפול וגם הקושי לספר על זה לאמך ולהתחיל את הטיפול הזה.

נראה שכדי להצליח להתמודד עם מה שעובר עליך, את צריך לעבור את המכשלה של לשתף את אמך. אם אני מבינה נכון, אתה מניח שהיא לא תעזור לך לקבל טיפול מבלי להבין מה בדיוק עובר עליך, ותאלץ אותך לשתף אותה בכל הדברים שאתה לא רוצה לשתף אותה.

מתארת לעצמי כמה תקוע אתה בטח מרגיש, במעין לופ כזה שאתה חייב לדבר איתה כדי לקבל טיפול ולא יכול לדבר איתה אז לא תוכל לקבל טיפול. כיצד יוצאים מזה?

נדמה לי שמה שעשית כאן, כשכתבת את השאלה והתחלת להתייעץ זה בדיוק הדבר הנכון כדי לצאת מהלופ הזה. אולי יש דרך לדבר עם אמא שלך באופן שיאפשר לה לשתף פעולה עם הרעיון, שבסופו טובתך היה טובתה. אולי יש דרך לדבר איתה באופן שמכבד גם את הצורך שלך בפרטיות וגם את הצורך שלה בהבנה של מה שקורה. אני מניחה שעוד הרבה לפניך התלבטו בשאלה הזו ומצאו דרך, מאמינה שגם אתה תמצא.

האם אתה בבית ספר? אולי יש יועץ או יועצת שתוכל לעזור לך למצוא את הדרך?

אם אתה מסתדר עם קריאה באנגלית, יש ברשת הרבה עצות בדיוק על הנושא הזה, כמו למשל: להיות ברור במדוע אתה צריך טיפול. לא להתחיל את השיחה בהעברת ביקורת על ההורים, לתקשר איתם בצורה שהכי טבעית ונוחה בשבילך ועוד.



ובנוסף,

אם תרצה להתכתב עם מישהו ולהתיעץ, בעמותת סהר יש מתנדבים שמאוד טובים בלהקשיב

אם תרצה,נהיה שם בשבילך.

שלך,

מתנדבת סהר