הגיוני שאני פרנואידית כל הזמן שהכל ייהרס?

החיים שלי ממש טובים בתקופה הזאת של החיים וכבר הרבה זמן שהתחלתי לחשוב מה אם כל זה ייהרס פשוט ביום אחד ואני ממש מפחדת כי אני סוף סוך מרגישה בטוחה בעצמי ויש לי חברות ואנשים שתומכים בי ואני מצליחה ללמוד והכל מושלם בחיים שלי ואני מפחדת שהכל ייהרס ועם אותו חוט מחשבה אני גם מרגישה צורך לספר למישהו שאני מחבבת/אוהבת אותו בגלל שאני מפחדת שהכל ייהרס פתאום ואולי יכול להיות שפשוט טיל חס וחלילה יהרוג אותו או אותי ואני בחיים לא אוכל לספר לו מה אני מרגישה ואני כל הזמן פרנואידית שמשהו ייקרה וזה היה עוד לפניי המלחמה והכל אבל עכשיו אני פרנואידית אפילו יותר ואני לא יודעת מה לעשות כי אני מפחדת שהכל ייהרס יום אחד ואני לא רוצה שזה ייקרה אני ממש אוהבת את החיים שלי ואני אוהבת לחיות ואני לא רוצה לפחד מזה יותר אבל כל הזמן זה נהיה יותר גרוע