למה לדעתכם הרבה אנשים לא מבינים שבעיות מוטיבציה לרוב קשורות לבעיות עמוקות יותר וזה לא סתם שמישהו לא רוצה לעשות משהו ?

שואל השאלה:
אני מצטערת לומר לך אבל זה לא עובד ככה .

דרך אגב גם משמעת עצמית נכנסת תחת הקטגוריה של מוטיבציה-
אם את אומרת לעצמך "יש לי משמעת עצמית ובגלל זה אני אלך לחדר כושר גם כשאני לא רוצה ואין לי כוח".
זאת המוטיבציה שלך. הנה.
קישרת בין פעולה x שהיא הליכה לחדר כושר ובין הדימוי העצמי שלך בתור מישהי ממושמעת וכזאת שלא מוותרת לעצמה.
זה עובד בדיוק ככה.

שואל השאלה:
כי זה מה שגורם לך ללכת ולעשות דברים
הדימוי שאת יצרת בראש שלך
ואת מפחדת אולי לשבור אותו, כי מה זה אומר עלייך? שאת עצלנית ומוותרת לעצמך בקלות?
הבנת?

שואל השאלה:
^^תסביר בדיוק איך זה שני דברים שונים?

מוטיבציה היא לעשות משהו כי את יודעת שאת חייבת
אבל למה את יודעת שאת חייבת? כי אם לא,
שום דבר בחיים שלך לא ישתנה.
כי אם לא תרדי במשקל, זה לא יקרה מעצמו.
כי אם לא תלכי לחדר כושר, זה לא יקרה מעצמו.
ואם זה לא קורה מעצמו, את תישארי באותו מצב.
כי אם לא תעשי את זה, מי יעשה זאת?
ואז מתפתחת המשמעת עצמית.
השאלה היא *אם את רוצה להישאר באותו מצב.*
אם את מרגישה מוטביציה לעשות משהו, היא אותה שאלה של "האם את פוחדת שהמצב ישאר כשהיה או לא?" מוטיביציה=פחד.
משמעת עצמית = כמה את פוחדת?
"ואת מפחדת אולי לשבור את הדימוי, כי מה זה אומר עלייך? שאת עצלנית ומוותרת לעצמך בקלות?" לא, זה לא פחד מהסוג הזה. לומר לעצמה "אם לא אעשה את זה אני עצלנית" זה לא מה שיניע אותה לעשות את זה.
אנשים שבאמת רוצים לשנות משהו לא חושבים "אם אני לא אעשה את זה אני עצלן", הם חושבים "אם אני לא אעשה את זה, המשקל שלי לא ירד מעצמו" - הם מפחדים, "מה יקרה אם לא?" הם חושבים בצורה של תוצאה, לא של דימוי.
אך אם מישהי חושבת בדימוי של "אני עצלנית ומוותרת לעצמי" היא לא תפתח משמעת עצמית, ולא מוטיבציה. למה? כי היא השלימה עם המצב כמו שהוא. היא לא פוחדת.
מישהי שחושבת בצורה דימויית "אם אני לא אעשה את זה, אני עצלנית" עושה טעות. עצם העובדה שהיא חושבת "אם לא אפעל, אני אשאר עצלנית" מראה שהיא לא באמת רוצה לעשות את זה.
עצלנית זה בהווה. היא כבר עצלנית, מה היא תפסיד כשהיא לא תעשה את זה?
זה המצב הטבעי שלה . נה. כרגיל.
אז זה לא מספיק מפחיד אותה,
או נותן לה מוטיבציה לקום לעשות..
היא חושבת בדימוי, לא תוצאה. בשביל לעורר מוטיבציה לעשות משהו, צריך להתכוון להציב **תוצאה**כלשהי כדי לצאת מאיזור הנוחות, לא **להישאר** בו. הסיבה שאת לא יכולה להישאר במצב הרגיל שהיית בו היא כי ("שימי פה פחד"), והוא גם המניע למוטיבציה שלך. עצלנית זה הרגל. דימוי. לא תוצאה.
בן אדם שיש לו מוטיביציה, זה בן אדם שלא רוצה להשלים עם המצב כמו שהוא.
זה בן אדם שרוצה לשנות אותו.
הוא מסתכל לעתיד, לא להווה.

שואל השאלה:
הגישה הזאת היא הבעייתית.
אנשים חושבים ש*לקבל את המצב= להשלים איתו ושהוא לא ישתנה אף פעם.*
וזה לא נכון...
לקבל את המצב= להיות מודע למה שיש עכשיו כדי שתוכל לפעול ולשנות את זה.
שתדע לך שדווקא לומר "אני עצלנית וזהו" זה שקר שמונע ממך לפעול. זה לא להשלים עם המצב. מדובר בהכחשה, אי אפשר לטפל בבעיה אם מתעלמים ממנה.

פחד ורגשות שליליים זה מה שהורס את כל ההתקדמות, לא עוזר בכלום ולא מועיל בשום דבר
אז כן בשביל מוטיבציה צריך שתהיה מטרה, אבל זה צריך להיות משהו חיובי ואתה צריך להרגיש טוב עם עצמך כבר עכשיו בהווה ולא *לשנוא את עצמך* שזה המקור ל90% מהבעיות האלה
כי אנשים במקום לעצור רגע ולשאול את עצמם ולחשוב "מה מפריע לי עכשיו לשבת וללמוד או ללכת לחדר כושר ומה אני יכול לשנות כדי להקל על עצמי." ישר קוראים לעצמם עצלנים וגורמים לעצמם להרגיש רע וזה לא באמת עוזר.
ואני יכולה לומר מנסיון שלי שבדרך כלל צריך לעשות שינויים ממש קטנים ואז הדברים פשוט מסתדרים

^אבל מה שמפריע להם זה בדיוק מה שלא מפריע להם - לא מפריע להם שהמצב נראה ככה. הם לא מספיק רוצים לשנות אותו, לצאת מאיזור הנוחות. מה שגורם להם להרגיש רגשות שליליים, זה שזה לא מספיק מפריע להם, ואז הם מרגישים רע עם זה.
להיות מודע זה לא מספיק, כי מה זה עוזר שבן אדם מודע - אבל הוא לא רוצה לשנות את זה?זאת הסיבה שהוא רואה את זה בתור משהו ש'קשה' לו לעשות, ומשהו שצריך "להקל" עליו. "מה מפריע לי עכשיו לשבת וללמוד או ללכת לחדר כושר ומה אני יכול לשנות כדי להקל על עצמי." מבינה?
להקל על עצמו מה? לשבת וללמוד?
השאלה האמיתית צריכה להיות מה מפריע לו לא לשבת וללמוד? זה שהוא לא באמת רוצה מספיק. הוא מעדיף להישאר באיזור הנוחות.
"אז כן בשביל מוטיבציה צריך שתהיה מטרה, אבל זה צריך להיות משהו חיובי ואתה צריך להרגיש טוב עם עצמך כבר עכשיו בהווה ולא *לשנוא את עצמך*"
אבל המוטיבציה לא אמורה לגרום לך לשנוא את עצמך. אף אחד לא שונא את זה שהוא חולם על עצמו במראה יותר רזה, יותר יפה, מפורסם, או עם בת זוג, או עם מקצוע וכל חלום שהוא שואף אליו. מה שגורם לו לשנוא את עצמו זה בגלל שהמוטיבציה מזוייפת, הוא לא מספיק באמת רוצה את זה. רק חולם.

שואל השאלה:
ומאיפה לך לדעת שהמצב לא מפריע להם?

תתפלא כמה אנשים משתמשים בשנאה עצמית בתור תמריץ לשנות את עצמם או שהם חושבים שהם לא יכולים לאהוב את עצמם עד שהם "יהיו טובים יותר"
ולא, הוא לא רואה את זה בתור משהו שקשה לו כי הוא לא רוצה לשנות. זה מאוד שיפוטי לומר דברים כאלה, כי אי אפשר לדעת מה אנשים חווים
אולי נגיד מדובר במישהו שלוחצים עליו להוציא מאיות לדוגמה ואז כל פעם שהוא יושב ללמוד למבחן יש את המתח הזה להוציא ציון מושלם וזה מה שיוצר את הקושי ואת ההתנגדות שיש לו לשבת וללמוד? מאיפה לך שהוא לא רוצה להצליח?

בטח, אבל שנאה עצמית כשבן אדם מפנים שהוא רוצה להשתנות זה משהו אחר.
בן אדם שלא רוצה להשתנות ושונא את עצמו על זה זה שונה.

שואל השאלה:
הוא משתמש בשנאה עצמית כדי לגרום לעצמו להשתנות

את אומרת את זה כאילו זה שלילי. גם אהבה עצמית היא לא טובה כשהיא גורמת לך לרבוץ בספה בלי להשתנות, למשל מישהו שאוהב כל כך את הפגמים שלו ברמה שהוא לא מוכן לשנות את עצמו, למרות שהם פוגעים בו, זה בדיוק כמו מישהו שמשתמש בשנאה עצמית כדי להשתנות, לפחות השנאה עצמית מביאה מוטיבציה לשינוי. זה לא שאסור לשנוא בעצמנו משהו, זה בסדר גמור, וביקורת עצמית זה טבעי. מישהי ששונאת את האף שלה ורוצה לעשות ניתוח אף, מה רע בזה? לקבל את עצמנו תמיד כמו שאנחנו לא יעודד אותנו להשתנות אף פעם. זה שמעודדים אנשים לקבל את עצמם בכל מצב היום זה מה שלא בריא. לשפוט אותם זה לא בסדר, אבל גם לעודד אותם לקבלה עצמית שמזיקה להם זה רע. כמו אנשים עם עודף שומן שמעודדים אותם שהם בסדר כמו שהם עכשיו...

שואל השאלה:
ממש לא.
חבל שאתה לא מבין את זה.

קבלה עצמית זה הצעד הראשון בדרך לשינוי

לא בהכרח.
קבלה עצמית של פגמים ותכונות רעות היא רעה.
מה טוב בלהשלים עם זה שלא צריך לשנות אותם?
אם בן אדם עצלן, הוא צריך לקבל את עצמו ככה?
אם מישהו שמן, הוא צריך לקבל את עצמו ככה?
בסוף זה רק יפגע בו

שואל השאלה:
מי אמר שזה לא אומר שמשנים אותם?

אבל את סותרת את עצמך, מאיפה לך שבן אדם שמשתמש בשנאה עצמית כדי לשנות את עצמו לא מקבל את עצמו? אני למשל שונאת בעצמי משהו, ואני משתמשת בשנאה שלי לאותו משהו כדי לעבוד, להרוויח כסף כדי לשנות את עצמי. קיבלתי את זה שאני שונאת את המשהו הזה בי. מה רע בזה?

את יודעת אפילו יש מושג "טוב שהוא רע, רע שהוא טוב"
אם היינו פשוט אוהבים את החיים שלנו בימי הביניים לא היינו משנים כלום
אבל עובדה שלאנשים נמאס לחיות בלי חשמל, והם המציאו אותו, למה?
הם שנאו את המציאות הזו, היא הייתה קשה. ואפשר להבין אותם.
השנאה לקושי הזה דירבנה אותם להפוך את החיים שלהם לקלים יותר ולהמציא טכנולוגיות חדשות. החיים עם חשמל וטכנולוגיה הרבה יותר נוחים וקלים. אותו דבר מישהו שיודע שאם הוא ירזה, החיים שלו יהיו הרבה יותר קלים ויהיה לו נוח עם עצמו. או מישהי ששונאת את האף שלה, ורוצה לעשות ניתוח כי היא תרגיש יותר טוב עם עצמה, והחיים שלה ירגישו יותר נוחים.
לעומת מישהו שמקבל את עצמו כמו שהוא ואומר "החיים קשים זה מה יש, אני אוהב את עצמי" מי אמר שזאת הגישה הנכונה? אהבה עצמית היא לא בהכרח בריאה. היא לא בהכרח מדרבנת לשינוי, זה מה שאת לא תופסת, זה טוב שהוא רע. אבל כשרע לבן אדם, זה נותן לו יותר מוטיבציה - ויוצאים מזה דברים יותר טובים. קושי עם עצמך הוא לא בהכרח דבר רע. הוא מחשל. בונה אותך. לקבל ולאהוב את עצמך בכל מצב למרות שהסביבה מעירה לך שאת טועה זה רע. ומוביל לחוסר מודעות עצמית.

שואל השאלה:
אחותיי אבל מה שאני אומרת לך זה שאת חושבת שיש סתירה בין אהבה עצמית ובין שינוי עצמי
כאילו אם מישהו אוהב את עצמו אז הוא מוותר לעצמו
ואני מנסה להסביר לך שזה לא ככה.
את יכול לעוף על עצמך ועדיין ללכת לעשות ניתוח אף.
את יודעת מה ההבדל? אם את מונעת משנאה כל הזמן- תמיד תמצאי מה לא טוב.
בגלל זה את תראי נגיד אנשים שמתמכרים לניתוחים פלסטיים וכל פעם מוצאים "מה לא טוב"
דרך אגב, אפשר לומר שהדברים האלה הם דווקא נובעים יותר ממקום של אהבה.
אני רוצה לרזות, כדי להרגיש טוב יותר. למה אני רוצה להרגיש טוב יותר? כי אני אוהבת את עצמי ורוצה שיהיה לי טוב.
האנשים שפיתחו את החשמל עשו את זה כי הם רצו חיים טובים יותר
וזה לא היה בגלל ששנאו את עצמם

לא נראה לי שהבנת
ואיך את יכולה לעוף על האף שלך ועדיין ללכת לעשות ניתוח אף?
את כותבת דברים שלא מסתדרים ביחד
והתמכרות היא התמכרות, אין קשר לשנאה עצמית. בן אדם שמכור לניתוחים פלסטיים סובל מבעיה של התמכרות, זה לא אומר שהוא שונא את עצמו. הבדל גדול.
"אני רוצה לרזות, כדי להרגיש טוב יותר. למה אני רוצה להרגיש טוב יותר? כי אני אוהבת את עצמי ורוצה שיהיה לי טוב."
לא, אם מישהי רוצה לרזות זה אומר שהיא לא אוהבת את עצמה..את כותבת דברים סותרים מישהי שאוהבת את עצמה כשהיא מלאה לא תגיד שהיא רוצה להרזות כדי להרגיש טוב כי היא מרגישה טוב עם עצמה כשהיא מלאה וזהו, אם היא רוצה להרזות אז היא לא מרגישה טוב עם זה, מה כל כך מסובך

שואל השאלה:
את יכולה לעוף על עצמך ועדיין לרצות לשנות את האף

מאיפה נובעת ההתמכרות הזאת אם לא מהצורך התמידי "להיות יפה יותר?"
ובשביל מה?

את יכולה לעוף על עצמך ועדיין לרצות לשנות את האף - זה לא נכון.
ובעיות התמכרות לא קשורות ל"אני רוצה להיות יפה יותר", בן אדם מפתח התמכרות לדופמין - זה מה שגורם להתמכרות. מישהי שרוצה לחוות שוב את הדופמין שהיא חוותה אחרי הניתוח, והיא עושה עוד ניתוח, וככה מתחילה התמכרות. כמו שיש אנשים שמכורים למוזיקה, מכורים למשחקי מחשב, כי הם רוצים לשחק את המשחק שוב ושוב, או לשמוע מוזיקה שוב ושוב.

שואל השאלה:
זה נובע מזה אבל
זה המחסור הזה בתחושה טובה עכשיו
כי אם היית מרוצה ממה שיש לך ולא היית "שונאת את עצמך' לא היית מרגישה צורך תמידי להשתפר ולהשיג עוד דופמין.
את סתם מתווכחת והגישה שלך מזיקה מאוד אני אומרת לך את זה
לחשוב שאת חייבת לשנוא את עצמך כדי שתהיה לך מוטיבציה לשינוי זה גורם רק לסבל
תפסיקי להפיץ את הרעיונות האלה. הם מזיקים.

זה לא קשור אחד לשני.
התמכרות זה משהו שונה לגמרי
זה קשור למנגנון של הדופמין במוח
וזה חשק שהוא לרוב בלתי נשלט, לא רצון להשתפר
אנשים עושים הרבה דברים לא הגיוניים בגלל התמכרויות
והם יכולים להעיד לך שהם לא רוצים לעשות את זה וסובלים מזה
ולא אמרתי שאת חייבת לשנוא את עצמך, את לוקחת לקיצוניות
ביקורת עצמית זה בסדר וטבעי

שואל השאלה:
נכון, אבל זה יכול גם להתגבר כי אתה מרגיש שאתה "חייב" להשיג משהו
והיום גם בכלל מודל היופי מטורף לגמרי ומצפים יותר מדי מאנשים


את התחלת עם זה שאמרת שאהבה עצמית לא מובילה לשינוי וזה לא בריא

ההתמכרות גורמת לך להרגיש שאת חייבת, לא את.
את מערבבת בין רצון למחסור בתחושה בלתי נשלטת שאת חייבת להרגיש.
מישהי מרגישה שהיא חייבת לעשות ניתוח כדי שהחברה תקבל אותה - מודל היופי
מישהי מרגישה שהיא חייבת לעשות ניתוח בגלל מחסור בתחושה שהיא מקבלת מניתוחים - התמכרות.

כי אהבה עצמית **של פגמים** ברוב המקרים באמת לא מובילה לשינוי

שואל השאלה:
אהבה עצמית זה הדבר שמוביל לשינוי :)
שינוי תמיד קורה.

אם את אוהבת את כל מה שיש בעצמך אז מה את רוצה לשנות בעצמך...

שואל השאלה:
את יכולה לאהוב את עצמך ולרצות שיהיה לך טוב יותר. זה לא סותר אחד את השני.
תחשבי על זה, כמו שאת אוהבת מישהו אחר- אז מה? זה אומר שאת לא רוצה שהוא יתקדם בחיים שלו ואם הוא ישתנה- פתאום תשנאי אותו?
מבינה כמה זה לא הגיוני?

מה? לא הבנתי בעליל מה זה אומר לאהוב את עצמך ולרצות שיהיה לך טוב יותר - אם את רוצה שיהיה לך טוב יותר, סימן שיש דבר מסויים שמפריע לך באותו רגע ושאת לא מרוצה ממנו, אחרת מה זה לרצות טוב יותר? כדי להפוך משהו לטוב צריך להיפטר ממה שרע. ומה שרע זה משהו שאת לא אוהבת שקיים. זה לא מסתדר.
והדוגמה שנתת על הבן אדם שאוהב מישהו אחר מוזרה.. אם כבר הפוך, אדם שלא התקדם בחיים הוא כנראה סובל ממחסור באהבה עצמית על זה שהוא תקוע במקום ולא משתנה. אם את אוהבת מישהו שלא רוצה להתקדם, ואת רוצה שהוא יתקדם, והוא כל הזמן משדר שהוא מדוכא ושלילי אבל לא עושה שום דבר כדי לשפר את המצב שלו, מתישהו את תפסיקי לאהוב אותו, תאמיני לי.

שואל השאלה:
עזבי לא משנה כבר.


את פשוט לא הבנת את הדוגמה שניסיתי להעביר, אבל לא חשוב.
מקווה שיום אחד תביני את זה. אני מרגישה שזה סתם לחזור על המילים שלי כל הזמן וזה מיותר לגמרי.

אני הבנתי.