שיר שכתבתי על אישה מוכה בעקבות מקרה בשנה האחרונה

בשנה האחרונה חוויתי כמה מקרים שגרמו לי להיות חייבת לפרוק את זה באיזשהי דרך (אני בסדר אל תדאגו לי לא קרה כלום).
אני יודעת שזה לא כל כך טוב אבל זה הדרך שלי לפרוק ולהתמודד. מה אתם חושבים?

והנה שוב זה קרה
היא חטפה עוד מכה
הרגישה עוד מן הכאב
ונעתקה נשמתה
ניסתה לצעוק לעזרה ולא יצא קול.
מה לעשות שפיזית הוא ממנה הרבה יותר גדול.

ושוב היא מצאה את עצמה מתלבטת
האם אל המשטרה היא צריכה לגשת?
הרי אף אחד ממנה לא מבין יותר טוב
שזאת הדרך שלו לאהוב.

עוד צעד קטן נשאר לה בשביל להגיע לעזרה.
עוצמת את עיניה וממלמלת לה תפילה.
שתעזור להתמודד עם הבושה, עם הכוחות הנפשיים
ומעל לכל שתשמור על הילדים.