כתבתי את נקודת המבט של עומר בילד מטריה אשמח שתקראו ותביעו את דעתכם..

הייתה איתי ילדה אחת ביסודי
שאני זוכר אותה יותר טוב מכולם
לא בגלל שהייתה הכי יפה או חכמה
היחידה שניסתה לראות אותי ולא ויתרה
הייתה היחידה שהצילה אותי משמועות, בגידות ומשקפיים נשברות
"נעים מאוד שמי הוא עומר"
ואמרה לי שמה הוא עטרה
ילדה עם קוקיות וילד מטריה
אז אמרה המורה: "אין ברירה נושיב אותו עם עטרה המוזרה זאת שלא רוצים אותה או מדברים איתה
העיקר שהם לא יביעו את דעתם"

וככה ישבתי בסוף של הכיתה עם הילדה המוזרה
הייתי ילד מטריות והיא ילדה עם קוקיות..
בחוץ משתוללים נהנים ומתווכחים אבל אני רוצה לשבור את הכלים אני בוכה אז עטרה עוזרת לי ומחבקת אותי
בשער חיכו לי שני בנים הרביצו לי ונפלתי על הפנים הלוואי שתעלם הם אומרים וצוחקים

אני קם מהנפילה על הפנים יושב ומתנשף מעצב ובושה מתחיל לבכות ורואה את עטרה מתבייש שראתה ובורח במהרה אומר לאלוקים אם אתה קיים תעשה לי איזה נס וקח אותי מכאן למזלי שמעו אותי ילד מטריה וההורים שלי הם עברו דירה