תכנסו כתבתי משהו אני צריכה ביקורת

כן,
לא מראה פחד למרות שניצחתי,
מעגלת פה פינות, למרות שהפסדתי.
האגו משתלט וזה כל כך קשה לי .
הופך אותי לבן אדם רע,
בן אדם שחסר לי.
תכלס תאמת כולנו מתגעגעים כל כך.
לתקופות האלה.
החסרות מודעות,
שהיינו צוחקים מכל פאקינג שטות.
חשבנו לעצמנו "מחכה כבר שאנחנו ניהיה גדולים"
עכשיו? אני בספק אם לקרוא לזה "חיים טובים "
כל כך הרבה פעמים נשברתי.
אבל אני עושה את זה שוב כאילו לא התעייפתי,
השקט רועש לי מידי,
ונשבר.
אנשים לא רואים את מה שנשאר.
רגע האם זה בכלל מיותר?
אם נשבר ונשבר ונשבר כמה אפשר?
איך אנחנו יושבים מסתכלים על הימים של פעם ובוכים תחיים.
היינו רצים לגן שעשועים במקום לרוץ לאינסטגרם וליראות מה חושבים.