אני מרגישה קצת בדיכאון, חייבת לפרוק..

אני מכירה מישהו קרוב אליי שתמיד הסתגר בחדר והיה בחושך ובדיכאון לא רצה שיראו אפילו את הפנים שלו אפילו לבני משפחה שלו,
אני מציעה לך לא להיקלע לסיטואציה כזאת. גם אני מרגישה מבואסת וללא מצבי רוח כשאני קמה מאוחר ושאני לא נפגשת עם חברים או עושה משהו עם עצמי,
אני מציעה לך שתצאי החוצה סתם לצאת מהבית לעשות סיבוב זה משחרר,
הנפש שלנו יכולה להיפגע מזה שאנחנו סגורים עם עצמנו,
אומנם אנחנו אנחנו בתוך הגוף של עצמנו אבל הגוף שלנו שולט עלינו תתני לו את מה שהוא צריך ותהיי שמחה גם אם את לא,תני חיוך כי הכל לטובה. :)
נ.ב אם את צריכה לדבר עם מישהו אני תמיד פה
xoxo

שואל השאלה:
אבל מביך אותי סתם ככה ללכת להליכה בחוץ...זה מוזר.. מה אני פשוט הלך ברחוב כמו הזויה בלי שום מטרה? ביחוד שבשכונה שאני גרה כל העולם מכיר אותי

כן גם אני חשבתי ככה ונכון שאת הולכת ברחוב ואת רואה אנשים הולכים? את לא יודעת לאן הם הולכים וזה נראה כאילו יש להם מטרה
אז בדיוק אותה הסיטואציה את הולכת ואנשים פשוט לא שמים לב כי יש עוד עשרות אנשים שהולכים לידך ואף אחד לא מתעניין באמת לאן את
הולכת ולאיזו מטרה

מסכימה ^

היי, אני מבינה אותך ככ.
את בטח מרגישה שאין לך מוטיבציה לכלום ושאת כל הזמן בדאון..
את צריכה להגיד לעצמך *.* מספיק קומי מהמיטה ותצאי להליכה או משהו עם עצמך ועם מוזיקה באוזנויות..
פשוט תגידי לעצמך בראש שמספיק כי אם את לא תפסיקי את תכנסי לזה ויהיה לך קשה לצאת מזה.
תעשי דברים שאת אוהבת.
אני ממליצה לצאת בערב קצת להליכה עם עצמך עם אוזניות ומוזיקה..
אני לא אחת כזאת שעושה את זה אבל לי זה עזר.

תשתפי מישהו, הורים, אחים, חברים טובים. אבל מישהו שאת סומכת עליו. את חייבת להוציא החוצה אם רק תרגרי בפנים עוד ועוד הדיכאון יהיה עמוק יותר. וזה לא קורה ברגע ברור! אבל תשתפי זה ההתחלה

שואל השאלה:
*מיטה, לא מהממת