6 תשובות
האמת שגם הייתי כזאת לפני החופש ואני מקווה שזה ישתנה אבל תמיד חשבתי על הבנות האלה שהן מיוחדות וטהורות משום מה ותמיד רציתי להיות במקומן להבין אותן ואיפה זה נובע זה היה תכלס כל מה שרציתי לדעת ביסודי
אני ביישנית אבל כן יש לי חברות וחברים , בנוגע לילדים אחרים , אני עד היום רוצה לגשת אליהם ולדבר איתם אבל כמו שאמרתי אני ביישנית וגם אני לא יודעת אפ הם רוצים לדבר , אולי הם רוצים את הלבד שלהם
אנונימית
תמיד הייתי הילדה הביישנית, לעתים קרובות מוצאת את עצמי בסוף הכיתה.
גם היום, אני יכולה לומר בביטחון שלא הרבה השתנה..
אני עדיין עם אותו האופי הביישני שלי ואני חיה בידיעה שלוקח לי זמן להיפתח בפני אחרים.
גם היום, אני יכולה לומר בביטחון שלא הרבה השתנה..
אני עדיין עם אותו האופי הביישני שלי ואני חיה בידיעה שלוקח לי זמן להיפתח בפני אחרים.
אני קצת הייתי כזו בכיתה כאילו לא לגמרי אבל יחסית לשאר. הקטע הוא שהייתי ככה רק בכיתה כי לא הכי התחברתי לילדים ובחיים האמיתיים אני הכי לא ויש לי הרבה חברים ואני הכי אוהבת מסיבות ומנסה להיות in ולבלוט באירועים חברתיים.
מי שכן כזו זו החברה שהיינו יחד בכיתה שהיא גם במציאות שקטה כזו וגם בכיתה היא הייתה יותר שקטה ממני
מי שכן כזו זו החברה שהיינו יחד בכיתה שהיא גם במציאות שקטה כזו וגם בכיתה היא הייתה יותר שקטה ממני
הייתי כזאת אבל היכרתי חברים חדשים וזה הישתנה
הייתי בערך כזו. היו כאלה הרבה יותר ביישנים ממני, ששמתי לב אליהם אבל אף פעם לא ניגשתי, כי אני עצמי הייתי ביישנית, אבל תמיד ראיתי שבאיזשהוא שלב הם מצאו להם את החברים שלהם ושמחתי שיש להם מישהו.
כן היו לי חברים, היינו קבוצה מאוחדת כזו (קצת אחרי יב נפרדו דרכנו וטוב שכך אבל זה סיפור ליום אחר חח).
בקיצור, התחלתי לעבוד בגיל 14 כזה בעבודות קיץ ואז בגיל 16 בעבודה רגילה, וכל פעם שעברתי עבודה, הרגשתי איך העבודה שינתה אותי ופתחה אותי, איך מפעם לפעם נהייתי יותר אני ויותר פתוחה וחברתית.
עדיין קשה לי לפעמים במקומות חדשים למצוא אנשים, אני לא זו שתדבר ראשונה או תיזום קשר ראשונה, אבל אני בסדר עם זה.
אני קודם כל מסתכלת, בוחנת, מקשיבה, אחרי זה לאט לאט אני מכירה אנשים שהם הוייב שלי, שאנחנו באותו ראש וכיף לי לבלות איתם ולדבר איתם, שהם מעניינים אותי וגורמים לי לרצות יותר מעניינת ופתוחה ומלומדת ולנסות דברים חדשים, גורמים לי לרצות להיות יותר טובה.
אז להיות ביישן שבקושי מדבר זה לא כזה נורא, כי אלו אנשים מאוד מעניינים, יש להם יותר זמן עם עצמם ועם המחשבות שלהם, והם יותר יכירו את האנשים והסביבה כי לא יהיה מי שיפריע להם לבחון.
אז להיות ביישנית לימד אותי הרבה, ולהכיר אנשים ולהיפתח אליהם לוקח לי זמן, אבל זה בסדר וזה שווה את זה, כי ככה אני נפתחת ומכירה את האנשים הנכונים לי שיש להם סבלנות או שיש להם רצון באמת להכיר שהם מנסים למרות שלי קשה או שהם כמוני ואנחנו מוצאים את עמק השווה ומפתחים חברויות ויחסים אולי אפילו טובים יותר משל אחרים.
וואו חפרתי, מצטערת, נסחפתי קצת חח
כן היו לי חברים, היינו קבוצה מאוחדת כזו (קצת אחרי יב נפרדו דרכנו וטוב שכך אבל זה סיפור ליום אחר חח).
בקיצור, התחלתי לעבוד בגיל 14 כזה בעבודות קיץ ואז בגיל 16 בעבודה רגילה, וכל פעם שעברתי עבודה, הרגשתי איך העבודה שינתה אותי ופתחה אותי, איך מפעם לפעם נהייתי יותר אני ויותר פתוחה וחברתית.
עדיין קשה לי לפעמים במקומות חדשים למצוא אנשים, אני לא זו שתדבר ראשונה או תיזום קשר ראשונה, אבל אני בסדר עם זה.
אני קודם כל מסתכלת, בוחנת, מקשיבה, אחרי זה לאט לאט אני מכירה אנשים שהם הוייב שלי, שאנחנו באותו ראש וכיף לי לבלות איתם ולדבר איתם, שהם מעניינים אותי וגורמים לי לרצות יותר מעניינת ופתוחה ומלומדת ולנסות דברים חדשים, גורמים לי לרצות להיות יותר טובה.
אז להיות ביישן שבקושי מדבר זה לא כזה נורא, כי אלו אנשים מאוד מעניינים, יש להם יותר זמן עם עצמם ועם המחשבות שלהם, והם יותר יכירו את האנשים והסביבה כי לא יהיה מי שיפריע להם לבחון.
אז להיות ביישנית לימד אותי הרבה, ולהכיר אנשים ולהיפתח אליהם לוקח לי זמן, אבל זה בסדר וזה שווה את זה, כי ככה אני נפתחת ומכירה את האנשים הנכונים לי שיש להם סבלנות או שיש להם רצון באמת להכיר שהם מנסים למרות שלי קשה או שהם כמוני ואנחנו מוצאים את עמק השווה ומפתחים חברויות ויחסים אולי אפילו טובים יותר משל אחרים.
וואו חפרתי, מצטערת, נסחפתי קצת חח
באותו הנושא: