אני ממש רוצה להיות אמא צעירה

אני בת 15 ואני ממש אותה להביא ילד לעולם בגיל תעיר. לא עכשיו אבל עוד שלוש שנים בערך. אני רוצה להיות כמעט בגיל של הילד שלי, שיסתכלו עלינו ברחוב ויחשבו שאני אחותו. זה ככ מרגש אותי זה שיש לי את האופציה להביא חיים כמעט בלי עזרה מאף אחד ובאמת שהייתי שמחה לעשות את זה. אבל גל פעם שהנושא הזה צף בשיחה כלשהי מסתכלים עלי מוזר כאילו אני חייזר או משהו. מסתכלים עליי כאילו זה תירוץ לנשןר מהלימודים או משהו אבל שה ממש לא מה דאני מכוונת אליו. הכי הייתי אוצה להוציא תעודת בגרות, להביא יתד ולעשות שירות לאומי. אף פעם לא תכננתי להתגייס לקרבי כי זה המון אחריות שאני יודעת שאין לי ולא רציתי להיות גובניקית שמפעילה ממטרות כל היום. שירות לאומי זה אחלה דרך לתרום וזה משהו שיכול להיות פחות קשה עם ילד. להביא ילק בגיל צעיר זה כמו גיני וגורגיה רק בלי כל הבעיות שהיו בהתחלה, למען האמת אני מדמיינת ילדות הרבה יותר טובה לילדים שלי וזה יהיה ככ כיף חגדל אותם בגיל שעוד כל העולם לפני, אני אוכל לטייל איתם בעולם, ללכת איתם למסיבות (כשיתבגרו) ללמוד איתם על העולם ועל דברים שאפילו אני לא יודעת. אנשים מסתכלים עלי כאילו אני משוגעת, חברות שלי אומרות לי שטני חיה בסרט וההורים שלי מסתכלים עלי במבט מאוכזב כאילו שאל אני אעשה את זה הל יעיפו אותי מהבית (אנשים לט לדאוג ההורים שלי מתים עליי הם לא יעשו את זה בחיים ואני גם ילדה טובה אין מצב אני הולכת נגדם) בקיצור אני ממש רוצה לשחרר מזה כי באמת שלחלום הזה אין שום סיכוי. אבל איך לעזאזל אני מוותרת על משהו שאני חולמת עליו מגיל 8?