כתבתי סיפור ואשמח שתקראו ותגידו את דעתכם. מה דעתכם?

חשוב לי לומר שאני בת 14 ולא למדתי לכתוב בשום מקום . לכן רמת הכתיבה שלי לא מצוינת.❤

אבא משוגע חלק 1
אבא שלי סובל ממחלה. הוא סובל ממחלה מאוד קשה. הוא בן 46 אבל לפעמים מתנהג כאילו הוא בן 5 . בתור ילדה קטנה לא ממש שמתי לב להתנהגות השונה שלו. אבל כשהגעתי לגיל 9 זה התחיל להחמיר ואז כבר הרגשתי כאילו אני האמא שצריכה לטפל בילד. לפעמים הוא היה בא איתי לגינה והיה עובר ליד אוטו גלידה והוא היה מבקש ממני לקנות לו ואם הייתי מסרבת הוא היה נשכב על הריצפה ובוכה. בסוף הייתי קונה לו גלידה מהכסף שהייתי לוקחת לו מהארנק. הייתי צריכה כמעט כל ערב לספר לו סיפור ולשבת לידו עד שהוא היה נרדם. זה היה קשה .. זה היה נפשית קשה. למרות שהוא לא היה תמיד מתנהג ככה לפעמים הוא גם היה מתנהג "נורמלי" ולפעמים גם הוא היה מרדים אותי לישון, משחק איתי ומביא לי מתנות אבל זה היה לפעמים. בזמן שהייתי הולכת לבית ספר הוא היה נשאר בבית בתוך חדר נעול ליתר ביטחון כדי שלא יעשה שום דבר מסוכן. היינו מקבלים כסף מהמדינה אך זה לא הספיק אז כשהגעתי לגיל 14 שטפתי כלים בבית קפה מול בייתי ובערבים הייתי מנקה שם. אף פעם לא הבאתי חברות הבייתה. רק לחשוב על הפרצוף שלהן כשהן רואות אותי מטפלת באבא שלי כאילו הוא ילד עשה לי חרדה. עכשיו שלא תבינו לא נכון. אני לא מתביישת בו. כאילו לא ממש ממש מתביישת בו. טוב אני התביישתי בו ממש אבל הוא עדיין היה אבא לי. ואהבתי אותו . בגיל 15 החלטתי שאני לוקחת אותו לרופא. הייתי צריכה לספר לו שאני לוקחת אותו לבית של סמי הכבאי ושיש שם פרסים והפתעות. הגענו לבית חולים . והרופא התחיל לבצע לו בדיקות ולהסביר מה קורה באיבחון ואבא שלי התנהג באותו רגע "נורמלי" עד שלפתע הוא הצחיל לבכות שמשעמם לו ושהוא רוצה ללכת הבייתה. זה היה משפיל מאוד ולמרות המבטים המוזרים עזרתי אומץ והכנסתי אותו לגימבורי. בנתיים חיכיתי לתוצאות האיבחון. כעבור שעה יצא אלי הרופא וסיפר לי שיש לו דבר שנקרא פיצול אישיות ושלא בטוח שאחרי הערב הזה יתנו לו לחזור לבית ולהמשיך לגדל אותי. ובאותו רגע הוא קרא לרווחה . החזה שלי כאב ולקח לי רגע להבין את הסיטואציה. בלי לחשוב פעמיים לקחתי את ידו של אבא ורצתי.

חלק 2 בקרוב

יש מצב שיש כאן שגיאות או כל מני כאלה כי לא עברתי על סיפור הזה הרבה פעמים. בכל זאת חשוב לי שתגידו מה אתם חושבים.